בשנת 1941 צעדו הגרמנים מחַיִל אל חיל ומניצחון לניצחון. רומֵל, הגנרל הגרמני שכונה "שועל המדבר", דהר במדבריות צפון אפריקה, ולא היה מי שיעצור אותו. הוא הגיע למצרים, ונראה שבתוך זמן קצר יחצה את תעלת סואץ ויעמוד בשערי ארץ ישראל. 

היישוב העברי בארץ ישראל היה נתון בחרדה קשה. החשש כי הגרמנים יכבשו את הארץ, יכחידו את היהודים שגרים בה וישימו קץ למפעל הציוני לא נתן להם מנוח. אנשי היישוב, ששלחו את מיטב בניהם ובנותיהם להילחם בגרמנים, גם דאגו שמא הבריטים ייסוגו מהארץ ויפקירו את היישוב העברי לגורלו. ההבנה חלחלה במהירות: דרוש צבא עברי שיעמוד על משמרת העם והארץ עִם הבריטים או בלעדיהם.

התקדמות הצבא הגרמני הדאיגה מאוד גם את הבריטים. מדינות ערב הפנו להם עורף, ושליטיהן חיכו בקוצר רוח לבואו של רומל. הבריטים, שנותרו ללא בעלי ברית במזרח התיכון, פנו אל מי שמעולם לא הכזיבו - היישוב העברי, והתקבלה החלטה להקים את הפלמ"ח - פלוגות המחץ (תרגום עברי למושג "קומנדו") - כוח צבאי סדיר עם ציוד, תחמושת ואימונים שיספקו הבריטים ונועד להבטיח שבארץ ישראל יעמוד לצד הבריטים כוח צבאי מיומן, אשר יילחם כתף אל כתף בגרמנים ובתוקפנות הערבית.

הפלמ"ח היה לעובדה, ומפקדיו ידעו כי זהו צבא עברי שיילחם על ארצו ועמו, חמוש ברוח קרב חלוצית שמאמינה שכניעה אינה באה בחשבון.