מדווחים מהשטח
השנה היא 1912, ימי העלייה השנייה, ובעיתון "הפועל הצעיר" הפועלים מדווחים על ענייני השעה. בכתבה קצרצרה שכותרתה "דגניה" מתואר מאורע היסטורי בדברי ימי הציונות: עליית יהודי תימן ארצה. הכתבה נכתבה מנקודת מבט אישית של פועל, ומתוארת בה סיטואציה כמעט בלתי נתפסת: 60 עולים עשו את כל הדרך מתימן לנמל חיפה והתקבלו במושבה כנרת ואחר כך בדגניה. הפער בין מה שהעולים ידעו על הארץ וציפו לו ובין מה שהם פגשו מומחש היטב בכתבה. לפי המתואר, הם הגיעו מארץ חמה בלי ביגוד מספק – "יום סגריר... והם כמעט ערומים. מכווצים מקור ורעבים".
המתח בין אנשי המושבות לעולים מתימן נבע מהבדלים תרבותיים ואידיאולוגיים, וכפי שעולה מהכתבה, המפגש של אנשי המושבות עם העולים מתימן עורר את חשדם של שני הצדדים. לדברי הפועל שדיווח עליה עלייה העולים פחדו מפני הבאות: "הִביעו פחד וצער עמוק", "כולם מביטים בפחד", "פוחדים ללכת למקום החדש". בתחילה הם סירבו להתפצל בין כנרת לדגניה ורק לאחר שידולים והפצרות הסכימו להיפרד זה מזה. אנשי המושבות, מצידם, חשבו שהעולים "חולים ונוטים למות", ולא התירו להם להתגורר לצד הפועלים האחרים. עם זאת הם ראו בהם עובדים שכוחם במותנם, "פועלים טבעיים" כדברי הכותב, שעבודת האדמה אינה זרה להם. הקשר בין העולים מתימן לחלוצים לא עלה יפה וב- 1929 עברו העולים למושב כפר מרמורק שלימים הסתפח כשכונה לעיר רחובות.
העלייה השנייה הייתה גל עלייה שהגיע לארץ ישראל בין השנים 1914-1904. רוב העולים הגיעו ממזרח אירופה, ומקצתם הגיעו מתימן. הגורמים המרכזיים לעלייה היו הקשר הדתי לארץ, ציונות ובריחה מפוגרומים ומפרעות.
מדווחים מהשטח
השנה היא 1912, ימי העלייה השנייה, ובעיתון "הפועל הצעיר" הפועלים מדווחים על ענייני השעה. בכתבה קצרצרה שכותרתה "דגניה" מתואר מאורע היסטורי בדברי ימי הציונות: עליית יהודי תימן ארצה. הכתבה נכתבה מנקודת מבט אישית של פועל, ומתוארת בה סיטואציה כמעט בלתי נתפסת: 60 עולים עשו את כל הדרך מתימן לנמל חיפה והתקבלו במושבה כנרת ואחר כך בדגניה. הפער בין מה שהעולים ידעו על הארץ וציפו לו ובין מה שהם פגשו מומחש היטב בכתבה. לפי המתואר, הם הגיעו מארץ חמה בלי ביגוד מספק – "יום סגריר... והם כמעט ערומים. מכווצים מקור ורעבים".
המתח בין אנשי המושבות לעולים מתימן נבע מהבדלים תרבותיים ואידיאולוגיים, וכפי שעולה מהכתבה, המפגש של אנשי המושבות עם העולים מתימן עורר את חשדם של שני הצדדים. לדברי הפועל שדיווח עליה עלייה העולים פחדו מפני הבאות: "הִביעו פחד וצער עמוק", "כולם מביטים בפחד", "פוחדים ללכת למקום החדש". בתחילה הם סירבו להתפצל בין כנרת לדגניה ורק לאחר שידולים והפצרות הסכימו להיפרד זה מזה. אנשי המושבות, מצידם, חשבו שהעולים "חולים ונוטים למות", ולא התירו להם להתגורר לצד הפועלים האחרים. עם זאת הם ראו בהם עובדים שכוחם במותנם, "פועלים טבעיים" כדברי הכותב, שעבודת האדמה אינה זרה להם. הקשר בין העולים מתימן לחלוצים לא עלה יפה וב- 1929 עברו העולים למושב כפר מרמורק שלימים הסתפח כשכונה לעיר רחובות.
העלייה השנייה הייתה גל עלייה שהגיע לארץ ישראל בין השנים 1914-1904. רוב העולים הגיעו ממזרח אירופה, ומקצתם הגיעו מתימן. הגורמים המרכזיים לעלייה היו הקשר הדתי לארץ, ציונות ובריחה מפוגרומים ומפרעות.
שלחו את ההיסטוריום לתלמידי כיתתכם. כך תעשירו את הידע שלהם בנושאי הלימוד ותפתחו אצלם סקרנות ועניין במקצוע ההיסטוריה. הציעו להם לשאול שאלה אחת טובה העולה מתוך מה שקראו.
לכל היסטוריום מצורפת פעילות מיוחדת - סקר, לוח שיתופי, חידון או משחק - שתוכלו לקיים עם התלמידים בכיתה. אפשר להקרין את ההיסטוריום בכיתה ולבקש מהתלמידים לנחש את העובדות הנכונות.
ההיסטוריומים בנויים על אירועים היסטוריים חשובים שהתרחשו באותו שבוע. אתם יכולים לפתוח את שיעור ההיסטוריה או החינוך בהיסטוריום ובכך להוסיף לו רלוונטיות ועניין.
לכל היסטוריום מצורפים מקורות (קטעי עיתונות, כרזות, מכתבים, בלוגים, סרטוני וידאו) אשר יסייעו לכם להעשיר את הידע של התלמידים בנושא.
מדווחים מהשטח
השנה היא 1912, ימי העלייה השנייה, ובעיתון "הפועל הצעיר" הפועלים מדווחים על ענייני השעה. בכתבה קצרצרה שכותרתה "דגניה" מתואר מאורע היסטורי בדברי ימי הציונות: עליית יהודי תימן ארצה. הכתבה נכתבה מנקודת מבט אישית של פועל, ומתוארת בה סיטואציה כמעט בלתי נתפסת: 60 עולים עשו את כל הדרך מתימן לנמל חיפה והתקבלו במושבה כנרת ואחר כך בדגניה. הפער בין מה שהעולים ידעו על הארץ וציפו לו ובין מה שהם פגשו מומחש היטב בכתבה. לפי המתואר, הם הגיעו מארץ חמה בלי ביגוד מספק – "יום סגריר... והם כמעט ערומים. מכווצים מקור ורעבים".
המתח בין אנשי המושבות לעולים מתימן נבע מהבדלים תרבותיים ואידיאולוגיים, וכפי שעולה מהכתבה, המפגש של אנשי המושבות עם העולים מתימן עורר את חשדם של שני הצדדים. לדברי הפועל שדיווח עליה עלייה העולים פחדו מפני הבאות: "הִביעו פחד וצער עמוק", "כולם מביטים בפחד", "פוחדים ללכת למקום החדש". בתחילה הם סירבו להתפצל בין כנרת לדגניה ורק לאחר שידולים והפצרות הסכימו להיפרד זה מזה. אנשי המושבות, מצידם, חשבו שהעולים "חולים ונוטים למות", ולא התירו להם להתגורר לצד הפועלים האחרים. עם זאת הם ראו בהם עובדים שכוחם במותנם, "פועלים טבעיים" כדברי הכותב, שעבודת האדמה אינה זרה להם. הקשר בין העולים מתימן לחלוצים לא עלה יפה וב- 1929 עברו העולים למושב כפר מרמורק שלימים הסתפח כשכונה לעיר רחובות.