מארץ ישראל לבגדד וחַלֶבּ ובחזרה
היא הייתה מורה, פועלת דפוס, אגרונומית, סופרת, ממקימי ארגון "השומר" וממייסדי "ההגנה" ופעילה ציונית עסוקה שלא נחה. מי זו? התשובה היא, כמובן, רחל ינאית בן-צבי, שהייתה מסורה בלב ובנפש לעלייה לארץ. לאחר ה"פרהוד", הפוגרום שערכו ביהודי בגדד ב-1941, זיהתה רחל ינאית שעת כושר למימוש חזונה להעלאת נערות ממדינות ערב למדינה שבדרך. הַגישה לבגדד הייתה חסומה באותם ימים, ובאומץ רב היא יצאה למסע והתמקדה בקהילות היהודיות במדינות השכנות בערים ביירות, דמשק וחַלֶבּ.
רחל ינאית קיבלה מהבריטים 50 סֶרטיפיקָטים (רישיונות עלייה) להעלאת נערות להכשרה חקלאית ויצאה לדרך, תוך שהיא נסמכת על היכרותה עם מנהיגי הקהילות ועל עזרה מארגון "החלוץ" המחתרתי. תחילה הגיעה לביירות. אומנם, האימהות שם לא ששו לאפשר לבנותיהן בנות ה-14-13 להצטרף למסע, אך הנערות בדמשק גילו רצון עז לעלות ארצה, ורחל ינאית השיגה את הסכמת הקהילה לכך. משם המשיכה רחל ינאית לחַלֶבּ, ושם הופעל עליה לחץ לקחת איתה כמה שיותר נערות. בסופו של דבר, היא ו-50 הנערות משלוש הערים עשו את דרכן לארץ, ורבות מהן הפכו עם הזמן למורות לעברית ולפעילות עלייה. רחל ינאית בן-צבי התגאתה במסע זה עד סוף ימיה ורק נותרה תוהה, "לי, לעצמי לא מובן הדבר, איך יכולנו להזניח עד כה קהילות יהודיות אלה שכה קרובות לנו? דמשק, הנמצאת מרחק שעה אחת מגבול ארץ-ישראל, ביירות השוכנת במרחק שלוש שעות מחיפה!"
בפוגרום ה"פרהוּד", פרעות שערכו ביהודֵי בגדד בחג השבועות 1941, נרצחו לפחות 179 איש, נפצעו יותר מ-2,000 איש, ורכוש רב נבזז. האירועים האיצו את הקמת המחתרת היהודית בעיראק ואת העלייה ארצה.
מארץ ישראל לבגדד וחַלֶבּ ובחזרה
היא הייתה מורה, פועלת דפוס, אגרונומית, סופרת, ממקימי ארגון "השומר" וממייסדי "ההגנה" ופעילה ציונית עסוקה שלא נחה. מי זו? התשובה היא, כמובן, רחל ינאית בן-צבי, שהייתה מסורה בלב ובנפש לעלייה לארץ. לאחר ה"פרהוד", הפוגרום שערכו ביהודי בגדד ב-1941, זיהתה רחל ינאית שעת כושר למימוש חזונה להעלאת נערות ממדינות ערב למדינה שבדרך. הַגישה לבגדד הייתה חסומה באותם ימים, ובאומץ רב היא יצאה למסע והתמקדה בקהילות היהודיות במדינות השכנות בערים ביירות, דמשק וחַלֶבּ.
רחל ינאית קיבלה מהבריטים 50 סֶרטיפיקָטים (רישיונות עלייה) להעלאת נערות להכשרה חקלאית ויצאה לדרך, תוך שהיא נסמכת על היכרותה עם מנהיגי הקהילות ועל עזרה מארגון "החלוץ" המחתרתי. תחילה הגיעה לביירות. אומנם, האימהות שם לא ששו לאפשר לבנותיהן בנות ה-14-13 להצטרף למסע, אך הנערות בדמשק גילו רצון עז לעלות ארצה, ורחל ינאית השיגה את הסכמת הקהילה לכך. משם המשיכה רחל ינאית לחַלֶבּ, ושם הופעל עליה לחץ לקחת איתה כמה שיותר נערות. בסופו של דבר, היא ו-50 הנערות משלוש הערים עשו את דרכן לארץ, ורבות מהן הפכו עם הזמן למורות לעברית ולפעילות עלייה. רחל ינאית בן-צבי התגאתה במסע זה עד סוף ימיה ורק נותרה תוהה, "לי, לעצמי לא מובן הדבר, איך יכולנו להזניח עד כה קהילות יהודיות אלה שכה קרובות לנו? דמשק, הנמצאת מרחק שעה אחת מגבול ארץ-ישראל, ביירות השוכנת במרחק שלוש שעות מחיפה!"
בפוגרום ה"פרהוּד", פרעות שערכו ביהודֵי בגדד בחג השבועות 1941, נרצחו לפחות 179 איש, נפצעו יותר מ-2,000 איש, ורכוש רב נבזז. האירועים האיצו את הקמת המחתרת היהודית בעיראק ואת העלייה ארצה.
שלחו את ההיסטוריום לתלמידי כיתתכם. כך תעשירו את הידע שלהם בנושאי הלימוד ותפתחו אצלם סקרנות ועניין במקצוע ההיסטוריה. הציעו להם לשאול שאלה אחת טובה העולה מתוך מה שקראו.
לכל היסטוריום מצורפת פעילות מיוחדת - סקר, לוח שיתופי, חידון או משחק - שתוכלו לקיים עם התלמידים בכיתה. אפשר להקרין את ההיסטוריום בכיתה ולבקש מהתלמידים לנחש את העובדות הנכונות.
ההיסטוריומים בנויים על אירועים היסטוריים חשובים שהתרחשו באותו שבוע. אתם יכולים לפתוח את שיעור ההיסטוריה או החינוך בהיסטוריום ובכך להוסיף לו רלוונטיות ועניין.
לכל היסטוריום מצורפים מקורות (קטעי עיתונות, כרזות, מכתבים, בלוגים, סרטוני וידאו) אשר יסייעו לכם להעשיר את הידע של התלמידים בנושא.
מארץ ישראל לבגדד וחַלֶבּ ובחזרה
היא הייתה מורה, פועלת דפוס, אגרונומית, סופרת, ממקימי ארגון "השומר" וממייסדי "ההגנה" ופעילה ציונית עסוקה שלא נחה. מי זו? התשובה היא, כמובן, רחל ינאית בן-צבי, שהייתה מסורה בלב ובנפש לעלייה לארץ. לאחר ה"פרהוד", הפוגרום שערכו ביהודי בגדד ב-1941, זיהתה רחל ינאית שעת כושר למימוש חזונה להעלאת נערות ממדינות ערב למדינה שבדרך. הַגישה לבגדד הייתה חסומה באותם ימים, ובאומץ רב היא יצאה למסע והתמקדה בקהילות היהודיות במדינות השכנות בערים ביירות, דמשק וחַלֶבּ.
רחל ינאית קיבלה מהבריטים 50 סֶרטיפיקָטים (רישיונות עלייה) להעלאת נערות להכשרה חקלאית ויצאה לדרך, תוך שהיא נסמכת על היכרותה עם מנהיגי הקהילות ועל עזרה מארגון "החלוץ" המחתרתי. תחילה הגיעה לביירות. אומנם, האימהות שם לא ששו לאפשר לבנותיהן בנות ה-14-13 להצטרף למסע, אך הנערות בדמשק גילו רצון עז לעלות ארצה, ורחל ינאית השיגה את הסכמת הקהילה לכך. משם המשיכה רחל ינאית לחַלֶבּ, ושם הופעל עליה לחץ לקחת איתה כמה שיותר נערות. בסופו של דבר, היא ו-50 הנערות משלוש הערים עשו את דרכן לארץ, ורבות מהן הפכו עם הזמן למורות לעברית ולפעילות עלייה. רחל ינאית בן-צבי התגאתה במסע זה עד סוף ימיה ורק נותרה תוהה, "לי, לעצמי לא מובן הדבר, איך יכולנו להזניח עד כה קהילות יהודיות אלה שכה קרובות לנו? דמשק, הנמצאת מרחק שעה אחת מגבול ארץ-ישראל, ביירות השוכנת במרחק שלוש שעות מחיפה!"
.svg)
.svg){kind=small}
