ב-12 במאי 1943 הסתגר שמואל ארתור זִיגֶלְבּוֹיְם בדירתו בלונדון וחיכה למותו. מדוע עשה זאת?

זיגלבוים, הגיע ב-1942 ללונדון כדי לייצג את תנועת ה"בּוֹּנְד". הוא פעל בה עוד מנעוריו והיה אחת מדמויות המפתח בוורשה. ה"בונד" – שהקים תנועת נוער ועסק בפיתוח חיי הקהילה היהודית – היה הבית האידיאולוגי והפוליטי של זיגלבוים. זיגלבוים ראה את פולין היהודית בימי תפארתה. הוא חי בתוך ציבור יהודי מְגוּון בדעותיו שבא מכפרים,מעיירות ומערי מסחר, ופעל לשיפור חיי הרוח והחומר של היהודים.

כשהוטל על היודנרט להקים גטו שיהודי ורשה ירוכזו בו, הנאצים צירפו את זיגלבוים ליוּדֶנְרָט, "מועצת היהודים".  זיגלבוים התנגד להחלטה וקרא ליהודים לסרב לה, הוא נמלט מגטו ורשה. ב-19 באפריל 1943 החלו הנאצים בחיסול גטו ורשה ולהפתעתם, נתקלו בהתנגדות. המרד כשל, וב- 16 במאי נותרו מהגטו רק חורבות.

זיגלבוים שהה באותה עת בלונדון ופעל להבאת זעקת הקורבנות לידיעת העולם. כשקיבל את הידיעה על חיסול גטו ורשה, נקט את הצעד האחרון במטרה לזעזע את העולם. במכתבו כתב: "...אינני יכול לשתוק, אינני יכול להישאר בחיים, כאשר שרידי העם היהודי בפולין, שאני נציגם, נטבחים. חבריי בגטו ורשה נספו עם נשק ביד... אני משתייך אליהם ואל קברות האחים שלהם. חיי שייכים לעם היהודי בפולין, ובשל כך אני מוסר אותם לו".

מעשהו של זיגלבוים לא זעזע את העולם, וזֵכר האיש נשכח מלב.