עסקים חובקי עולם, כסף, קשרים וראש משפחה שממנו התחיל הכול – זהו סיפורה של משפחת ששון. דָּוִד ששון, ראש המשפחה, היה ראש הקהילה היהודית בבגדד וכיהן כגזבר המושלים העות'מאנים בעיר, תפקיד שזיכה אותו ביוקרה ובחשיבות. כדי להבהיר לקהילה היהודית כי עליה לשלם מיסים נוספים לאימפריה העות'מאנית, כלאו השלטונות את דוד ששון בן ה-37 ואיימו לתלות אותו אם משפחתו לא תסכים לשלם דמי כופר בעבורו. כך נקלעה המשפחה למשבר קשה, ודוד החליט לעזוב לבומביי שבהודו עם אשתו ושמונת ילדיו; בחושיו המסחריים קלט שבומביי היא נקודת מפתח במסחר שבין לונדון לסין.

ב-1830 היגרו בני המשפחה להודו והגיעו אליה ללא רכוש, בלבוש בגדדי מסורתי ובלי ידיעת השפה האנגלית. אך המזל האיר להם פנים: האוניות של דוד ששון שטו בין אירופה לאסיה מלאות סחורה: משי, כותנה, תבלינים, כסף, זהב ובעיקר אופיום. דוד ששון עסק בייבוא ובמסחר וניצל את קשריו כדי להפוך לגשר בין עולם המסחר במזרח התיכון לבין כלכלת האימפריה הבריטית.

עושרו של ששון הפך אגדי, והמשפחה נודעה בתרומותיה להקמת בתי ספר, בתי כנסת, ישיבות ובתי חולים בקהילות יהודיות בעולם. הקשרים עם השלטון הבריטי זיכו את המשפחה בקרבה גדולה למשפחת המלוכה ובתוארי אצולה, ואכן, סמל המשפחה משלב אלמנטים יהודיים, מזרחיים ומערביים . משפחת ששון הייתה הלב והחיבור בין מזרח למערב, ושם גם היה טמון העושר.