הילדים של חורף 1947 היו שותפים מלאים לשמחה להצבעה הגורלית באו"ם על הקמת מדינה יהודית שהתקיימה ב-29 בנובמבר 1947. עיתוני הילדים מָלאו דברי ברכה עם מסר כבד משקל: התחולל פה נס, ועליכם, הילדים, מוטלת החובה לצקת תוכן ולהפוך את החלום למציאות.
הסופר עמוס עוז, אשר גדל בירושלים ובגיל 14 עזב את ביתו והצטרף לקיבוץ חולדה, כתב בספרו "סיפור על אהבה וחושך" על תחושותיו כילד באותו לילה גורלי: "כעבור רגע הייתי על כתפי אבא, והוא, עמד שם וצעק בכל קולו, לא מילים, לא משחקי מילים, לא סיסמאות ציונות ולא קריאת גיל כי אם צעקה ארוכה עירומה כמו לפני שהמציאו את המילים[...]ואחר כך היו ריקודים ודמעות, ודגלים הופיעו, ומכוניות צפרו ומכל בתי הכנסת בקעו קולות השופר, וספרי התורה הוצאו מתוך ארונות הקודש ונסחפו אל מעגלי הרוקדים[...]"
בהמשך הספר קושר עמוס עוז את סיפורו האישי למסר שניתן לדור הילדים ההוא ולתקוות שנשאו על כתפיהם: "אבא שלי אמר לי כששוטטנו שם, בליל העשרים ותשעה בנובמבר 1947, בין מעגלי הרוקדים... לא כמבקש ממני אמר לי אלא כיודע וקובע את ידיעותיו במסמרות אמר אבי, אתה רק תסתכל היטב בן, בשבע עיניים תסתכל בכל זה, כי את הלילה הזה ילד אתה כבר לא תשכח..."
הילדים של חורף 1947 היו שותפים מלאים לשמחה להצבעה הגורלית באו"ם על הקמת מדינה יהודית שהתקיימה ב-29 בנובמבר 1947. עיתוני הילדים מָלאו דברי ברכה עם מסר כבד משקל: התחולל פה נס, ועליכם, הילדים, מוטלת החובה לצקת תוכן ולהפוך את החלום למציאות.
הסופר עמוס עוז, אשר גדל בירושלים ובגיל 14 עזב את ביתו והצטרף לקיבוץ חולדה, כתב בספרו "סיפור על אהבה וחושך" על תחושותיו כילד באותו לילה גורלי: "כעבור רגע הייתי על כתפי אבא, והוא, עמד שם וצעק בכל קולו, לא מילים, לא משחקי מילים, לא סיסמאות ציונות ולא קריאת גיל כי אם צעקה ארוכה עירומה כמו לפני שהמציאו את המילים[...]ואחר כך היו ריקודים ודמעות, ודגלים הופיעו, ומכוניות צפרו ומכל בתי הכנסת בקעו קולות השופר, וספרי התורה הוצאו מתוך ארונות הקודש ונסחפו אל מעגלי הרוקדים[...]"
בהמשך הספר קושר עמוס עוז את סיפורו האישי למסר שניתן לדור הילדים ההוא ולתקוות שנשאו על כתפיהם: "אבא שלי אמר לי כששוטטנו שם, בליל העשרים ותשעה בנובמבר 1947, בין מעגלי הרוקדים... לא כמבקש ממני אמר לי אלא כיודע וקובע את ידיעותיו במסמרות אמר אבי, אתה רק תסתכל היטב בן, בשבע עיניים תסתכל בכל זה, כי את הלילה הזה ילד אתה כבר לא תשכח..."
כתיבה ומשחוק: מירב הנקין
שלחו את ההיסטוריום לתלמידי כיתתכם. כך תעשירו את הידע שלהם בנושאי הלימוד ותפתחו אצלם סקרנות ועניין במקצוע ההיסטוריה. הציעו להם לשאול שאלה אחת טובה העולה מתוך מה שקראו.
לכל היסטוריום מצורפת פעילות מיוחדת - סקר, לוח שיתופי, חידון או משחק - שתוכלו לקיים עם התלמידים בכיתה. אפשר להקרין את ההיסטוריום בכיתה ולבקש מהתלמידים לנחש את העובדות הנכונות.
ההיסטוריומים בנויים על אירועים היסטוריים חשובים שהתרחשו באותו שבוע. אתם יכולים לפתוח את שיעור ההיסטוריה או החינוך בהיסטוריום ובכך להוסיף לו רלוונטיות ועניין.
לכל היסטוריום מצורפים מקורות (קטעי עיתונות, כרזות, מכתבים, בלוגים, סרטוני וידאו) אשר יסייעו לכם להעשיר את הידע של התלמידים בנושא.
הילדים של חורף 1947 היו שותפים מלאים לשמחה להצבעה הגורלית באו"ם על הקמת מדינה יהודית שהתקיימה ב-29 בנובמבר 1947. עיתוני הילדים מָלאו דברי ברכה עם מסר כבד משקל: התחולל פה נס, ועליכם, הילדים, מוטלת החובה לצקת תוכן ולהפוך את החלום למציאות.
הסופר עמוס עוז, אשר גדל בירושלים ובגיל 14 עזב את ביתו והצטרף לקיבוץ חולדה, כתב בספרו "סיפור על אהבה וחושך" על תחושותיו כילד באותו לילה גורלי: "כעבור רגע הייתי על כתפי אבא, והוא, עמד שם וצעק בכל קולו, לא מילים, לא משחקי מילים, לא סיסמאות ציונות ולא קריאת גיל כי אם צעקה ארוכה עירומה כמו לפני שהמציאו את המילים[...]ואחר כך היו ריקודים ודמעות, ודגלים הופיעו, ומכוניות צפרו ומכל בתי הכנסת בקעו קולות השופר, וספרי התורה הוצאו מתוך ארונות הקודש ונסחפו אל מעגלי הרוקדים[...]"
בהמשך הספר קושר עמוס עוז את סיפורו האישי למסר שניתן לדור הילדים ההוא ולתקוות שנשאו על כתפיהם: "אבא שלי אמר לי כששוטטנו שם, בליל העשרים ותשעה בנובמבר 1947, בין מעגלי הרוקדים... לא כמבקש ממני אמר לי אלא כיודע וקובע את ידיעותיו במסמרות אמר אבי, אתה רק תסתכל היטב בן, בשבע עיניים תסתכל בכל זה, כי את הלילה הזה ילד אתה כבר לא תשכח..."
.svg)
.svg){kind=small}
