ההחלטה על הכרזת המדינה לוותה בהתלבטות קשה. מצד אחד היה ברור שצריך לעשות מעשה ומצד שני ארה"ב התנגדה וירדן הודיעה שתצטרף ללחימה. נפילת גוש עציון היה האירוע שהיטה את הכף לכיוון ההכרזה. 127 יהודים שנהרגו בקרב חסר סיכוי למול הלגיון הירדני, אירוע שגרם להנהגה לחשוב "האם זה מה שצפוי לנו גם בהמשך כשניתקל בצבאות סדירים עם פלישת צבאות ערב?"
מי שהשתתפה באותו קרב בגוש עציון היא ציפורה רוזנפלד, ניצולת שואה. עוד לפני המלחמה לקחו נשות הציונות הדתית, ובכללן נשות גוש עציון, חלק פעיל בבניית הארץ.
עם פרוץ הקרבות ותחילת ההתקפות של הלגיון הערבי על גוש עציון, פונו מרבית האימהות יחד עם ילדיהן. הלוחמות שנשארו היו רווקות כולן, מלבד אחת, ציפורה רוזנפלד. כשהחלו הקרבות היא מיהרה לשלוח את בנה היחיד, יוסי, יחד עם מפוני הגוש ובחרה להישאר עם בעלה ולהגן בגופה על ביתה. כמעט עד הסוף התלבטה ציפורה האם להתפנות מהגוש או להישאר ולהילחם. כך היא כתבה: "השארנו את ההכרעה עד לבוא האמבולנסים. הנני שרויה במבוכה רבה. אני מתבלטת בין חובותיי כאם לבין חובותיי כחברה לעומדים במצור". כאחת מחבורת הלוחמים, ציפורה ראתה במו עיניה את המחסור החמור בידיים אוחזות בנשק, ולכן החליטה לדחות את החלטת הפינוי. לבסוף, המצור שהטילו כוחות הלגיון מנעו את אפשרות הפינוי, וציפורה נהרגה יחד עם בעלה יחיאל בקרב האחרון של הגוש.
יחד עם ציפורה ויחיאל נהרגו בקרב האחרון והקשה ביותר במערכה על גוש עציון, שהתקיים ב-13.5.1948, כ-127 לוחמים. מתוך סך ההרוגים נספרו גם 22 לוחמות, המספר הגבוה ביותר של נופלות בקרב יחיד בכל מערכות ישראל.
ההחלטה על הכרזת המדינה לוותה בהתלבטות קשה. מצד אחד היה ברור שצריך לעשות מעשה ומצד שני ארה"ב התנגדה וירדן הודיעה שתצטרף ללחימה. נפילת גוש עציון היה האירוע שהיטה את הכף לכיוון ההכרזה. 127 יהודים שנהרגו בקרב חסר סיכוי למול הלגיון הירדני, אירוע שגרם להנהגה לחשוב "האם זה מה שצפוי לנו גם בהמשך כשניתקל בצבאות סדירים עם פלישת צבאות ערב?"
מי שהשתתפה באותו קרב בגוש עציון היא ציפורה רוזנפלד, ניצולת שואה. עוד לפני המלחמה לקחו נשות הציונות הדתית, ובכללן נשות גוש עציון, חלק פעיל בבניית הארץ.
עם פרוץ הקרבות ותחילת ההתקפות של הלגיון הערבי על גוש עציון, פונו מרבית האימהות יחד עם ילדיהן. הלוחמות שנשארו היו רווקות כולן, מלבד אחת, ציפורה רוזנפלד. כשהחלו הקרבות היא מיהרה לשלוח את בנה היחיד, יוסי, יחד עם מפוני הגוש ובחרה להישאר עם בעלה ולהגן בגופה על ביתה. כמעט עד הסוף התלבטה ציפורה האם להתפנות מהגוש או להישאר ולהילחם. כך היא כתבה: "השארנו את ההכרעה עד לבוא האמבולנסים. הנני שרויה במבוכה רבה. אני מתבלטת בין חובותיי כאם לבין חובותיי כחברה לעומדים במצור". כאחת מחבורת הלוחמים, ציפורה ראתה במו עיניה את המחסור החמור בידיים אוחזות בנשק, ולכן החליטה לדחות את החלטת הפינוי. לבסוף, המצור שהטילו כוחות הלגיון מנעו את אפשרות הפינוי, וציפורה נהרגה יחד עם בעלה יחיאל בקרב האחרון של הגוש.
יחד עם ציפורה ויחיאל נהרגו בקרב האחרון והקשה ביותר במערכה על גוש עציון, שהתקיים ב-13.5.1948, כ-127 לוחמים. מתוך סך ההרוגים נספרו גם 22 לוחמות, המספר הגבוה ביותר של נופלות בקרב יחיד בכל מערכות ישראל.
שלחו את ההיסטוריום לתלמידי כיתתכם. כך תעשירו את הידע שלהם בנושאי הלימוד ותפתחו אצלם סקרנות ועניין במקצוע ההיסטוריה. הציעו להם לשאול שאלה אחת טובה העולה מתוך מה שקראו.
לכל היסטוריום מצורפת פעילות מיוחדת - סקר, לוח שיתופי, חידון או משחק - שתוכלו לקיים עם התלמידים בכיתה. אפשר להקרין את ההיסטוריום בכיתה ולבקש מהתלמידים לנחש את העובדות הנכונות.
ההיסטוריומים בנויים על אירועים היסטוריים חשובים שהתרחשו באותו שבוע. אתם יכולים לפתוח את שיעור ההיסטוריה או החינוך בהיסטוריום ובכך להוסיף לו רלוונטיות ועניין.
לכל היסטוריום מצורפים מקורות (קטעי עיתונות, כרזות, מכתבים, בלוגים, סרטוני וידאו) אשר יסייעו לכם להעשיר את הידע של התלמידים בנושא.
ההחלטה על הכרזת המדינה לוותה בהתלבטות קשה. מצד אחד היה ברור שצריך לעשות מעשה ומצד שני ארה"ב התנגדה וירדן הודיעה שתצטרף ללחימה. נפילת גוש עציון היה האירוע שהיטה את הכף לכיוון ההכרזה. 127 יהודים שנהרגו בקרב חסר סיכוי למול הלגיון הירדני, אירוע שגרם להנהגה לחשוב "האם זה מה שצפוי לנו גם בהמשך כשניתקל בצבאות סדירים עם פלישת צבאות ערב?"
מי שהשתתפה באותו קרב בגוש עציון היא ציפורה רוזנפלד, ניצולת שואה. עוד לפני המלחמה לקחו נשות הציונות הדתית, ובכללן נשות גוש עציון, חלק פעיל בבניית הארץ.
עם פרוץ הקרבות ותחילת ההתקפות של הלגיון הערבי על גוש עציון, פונו מרבית האימהות יחד עם ילדיהן. הלוחמות שנשארו היו רווקות כולן, מלבד אחת, ציפורה רוזנפלד. כשהחלו הקרבות היא מיהרה לשלוח את בנה היחיד, יוסי, יחד עם מפוני הגוש ובחרה להישאר עם בעלה ולהגן בגופה על ביתה. כמעט עד הסוף התלבטה ציפורה האם להתפנות מהגוש או להישאר ולהילחם. כך היא כתבה: "השארנו את ההכרעה עד לבוא האמבולנסים. הנני שרויה במבוכה רבה. אני מתבלטת בין חובותיי כאם לבין חובותיי כחברה לעומדים במצור". כאחת מחבורת הלוחמים, ציפורה ראתה במו עיניה את המחסור החמור בידיים אוחזות בנשק, ולכן החליטה לדחות את החלטת הפינוי. לבסוף, המצור שהטילו כוחות הלגיון מנעו את אפשרות הפינוי, וציפורה נהרגה יחד עם בעלה יחיאל בקרב האחרון של הגוש.
יחד עם ציפורה ויחיאל נהרגו בקרב האחרון והקשה ביותר במערכה על גוש עציון, שהתקיים ב-13.5.1948, כ-127 לוחמים. מתוך סך ההרוגים נספרו גם 22 לוחמות, המספר הגבוה ביותר של נופלות בקרב יחיד בכל מערכות ישראל.
.svg)
.svg){kind=small}
