חג סוכות הוא אחד משלושת הרגלים בהם נהגו יהודים לעלות לירושלים. אתגר הצעידה מרחבי הארץ חייב הכנות רבות ונחשב זמן מיוחד בשנה מבחינה משפחתית חברתית ולאומית. עם הקמת מדינת ישראל חודש מנהג העלייה לרגל ונוצרה מסורת ישראלית ציונית - צעדת ירושלים. הצעדה מותחת קו מִימֵי עולי הרגל ועד ימינו ומחברת את הצועדים לירושלים דרך הרגליים. היא שמה את ירושלים במרכז גם בשנים בהן עוד היתה עיר מתפתחת ומרוחקת. המסורת החלה ב-1955 כיוזמה של צה"ל ונמשכה ארבעה ימים. עם השנים הצטרפו לצעדה אזרחים, ארגונים ומשלחות מהעולם.
בעיתון "דבר" נכתב ב-1957: "במסלול הצעדה יכולת לראות מצעד רגליים ונעליים מרתק: צעדו כאן נעלי חיילים מסומרות, נעלי צנחנים גבוהות, נעלי קראפ אזרחיות, נעליים עירוניות, נעלי ספורט קלות, סנדלים הכל בכל. ושלל כובעים, שלעיתים הזכירו לך מראות עדלידע פורימית ועליזה. ראית כאן הליכה קצובה של חיילים מאומנים, הליכה יגעה של אזרחים שנטשו את מושביהם, שולחנות כתיבה במשרדים, ספסלי לימודים, ושולחנות עבודה במפעלים".
גם היום האתגר חי וצועד- בצעדת ירושלים, המתקיימת מדי שנה בחול המועד סוכות משתתפים משפחות מכל רחבי הארץ, חיילי צה"ל, חניכי תנועות הנוער, משלחות של גופי מסחר שונים, קופות החולים, עמותות וגם משלחות של אוהבי ישראל מכל העולם הצועדים בגאווה בתלבושותיהם הססגוניות ומחלקים דגלונים ומתנות לצופים בצד הדרך. השנה, הקורונה גברה על המסורת, והצעדה לא תתקיים.