העובדה שבירת ישראל היא ירושלים נראית לנו היום ברורה מאליה, אולם עם קום המדינה לא היה ברור שירושלים היא שתוכרז כבירת המדינה הצעירה. לפי תוכנית החלוקה נועד לירושלים מעמד של עיר בינלאומית. עם סיומה של מלחמת העצמאות, נחתם הסכם שביתת הנשק בין ישראל לירדן לפיו מערב העיר יהיה בשליטת ישראל ומזרחה בשליטת ירדן. עצרת האו"ם לא אישרה את ההסכם, וב-15 בנובמבר שנת 1949 תבעה ארצות-הברית להחיל משטר בינלאומי בירושלים. "ועד ירושלים" (שעם חבריו נמנו פרופ' יוסף קלויזנר וד"ר יוסף יואל ריבלין, אביו של נשיא המדינה הנוכחי) הוציא בתגובה כרוז הקורא לממשלת ישראל להכריז על ירושלים כבירת המדינה. בחודש דצמבר הכריז בן גוריון בעיתון 'דבר' - "ירושלים היא בירת ישראל", אולם ב-9 בדצמבר הוחלט בעצרת האו"ם על בינאום העיר. בן גוריון הודיע כי איננו מייחס חשיבות להחלטה זו, וב-13 בדצמבר הכריז שוב על ירושלים כבירת המדינה באומרו: "אם נעמוד בפני ברירה של יציאה מירושלים או מאו"ם – נבכר לצאת מאו"ם".