לרכב על סוסה או לעשות כביסה?

"נלמד אותָך לירות, אבל תעשי גם כביסה, בסדר?" לא בדיוק במילים אלה, אבל אולי ברוח זו התקבלו נשים לחברוּת בארגון "השומר" בתחילת המאה ה-20 בארץ ישראל. אחת מהן הייתה דבורה דְרֶכְלֶר, שנולדה באוקראינהב-1896 והגיעה לארץ בשנת 1913. דבורה נישאה לאיש ארגון "השומר", שעסק בשמירה ובהגנה ובו בזמן בעיבוד הקרקע, ודרכו הגיעה גם היא לארגון. ואולם עד מהרה היא הבינה שמעמדה אינו שווה למעמד הגברים: אף על פי שנשות השומר למדו לירות ולרכוב על סוסים, הן נשלחו לעבודות ניקיון, בישול וכביסה בעוד הגברים עסקו בשמירה. יותר מכך: הן לא היו חברות שווֹת זכויות בארגון, לא הורשו להצביע באסיפות ואף הודרו מחלקים חסויים בהן.

התרעומת בקרב הנשים הביאה לניסיון פשרה, ובעקבותיו חולקו נשות הארגון לשניים: חברוֹת "אקטיביות" בעלות זכויות וחברוֹת "פסיביות" נטולות זכויות, דוגמת דרכלר.

התנגדות הנשים נמשכה, ולקראת האסיפה השנתית ב-1918 ארגנה דרכלר מרד: היא ושתי חברות פרסמו מכתב והודיעו בו שלא ימשיכו לעבוד אלא אם תתקבלנה דרישותיהן לשוויון זכויות. "ואם חברות אנו בעבודה היום יומית... נהיה חברות בכל," כתבו. עד האסיפה הבאה פעל המרד את פעולתו: דרישותיהן התקבלו, והן הפכו חברות שווֹת זכויות עד לפירוק הארגון.