הדף הקרבי של חטיבת גבעתי
קטן ורזה עם קסדה גדולה ממידותיו ודיבור בפאתוס שעדיין אינו מוכר בצבא הצעיר – כך היה אבא קובנר בזמן שהחל את שירותו בצה"ל בזמן מלחמת העצמאות. כישוריו הרטוריים והלהט המלחמתי הניעו אותו לחבר את "הדף הקרבי" של חטיבת גבעתי שחולק לחיילים מדי שבוע. קובנר, ממקימי המחתרת בגטו וילְנה ומחבר הכרוז "אַל נלך כצאן לטבח!", נחשב ממציא "דפי הקרב" של צה"ל, הנכתבים ומופצים לחיילים עד היום.
לדף הקרבי היו כמה מטרות: ליידע את החיילים על הלחימה בגזרות השונות במהלך מלחמת העצמאות; לספק עדכונים על השמות החדשים שניתנו ליחידות; ולעודד בקריאות מלאות פאתוס את המשך המאבק. הדפים נפתחו תמיד בצמד המילים "מוות לפולשים", וקובנר החדיר לתודעת הלוחמים כי הקרב יוכרע פעמים רבות באמצעות כידונים. לצד זאת הוא הדגיש בדפים את ההבדל בין חיסול האויב לבין פגיעה באוכלוסייה אזרחית: "אל יהין איש לטמא ידיו בשוד וביזה." הדפים נוסחו בשפה מליצית, ואפשר לראות כי אחד מהם הכיל טורֵי שיר שכתב קובנר לצד ציטוט מספר תהילים. דפי הקרב היו בסגנון "דיבור מלמעלה"; הם נכתבו על ידי קצין שפנה אל הלוחמים בשטח, אך גם חוויותיהם של הלוחמים היו חשובות לחטיבת גבעתי, והם הוזמנו לכתוב את זיכרונותיהם.
"פקודת יום להקמת צבא הגנה לישראל" פורסמה לציבור ב-31.5.48, ובה נקבעו חוק גיוס חובה ושבועת האמונים שהחיילים והחיילות מתחייבים בה. על הפקודה חתם דוד בן-גוריון, והיא אושרה בדיון הממשלה הזמנית.
הדף הקרבי של חטיבת גבעתי
קטן ורזה עם קסדה גדולה ממידותיו ודיבור בפאתוס שעדיין אינו מוכר בצבא הצעיר – כך היה אבא קובנר בזמן שהחל את שירותו בצה"ל בזמן מלחמת העצמאות. כישוריו הרטוריים והלהט המלחמתי הניעו אותו לחבר את "הדף הקרבי" של חטיבת גבעתי שחולק לחיילים מדי שבוע. קובנר, ממקימי המחתרת בגטו וילְנה ומחבר הכרוז "אַל נלך כצאן לטבח!", נחשב ממציא "דפי הקרב" של צה"ל, הנכתבים ומופצים לחיילים עד היום.
לדף הקרבי היו כמה מטרות: ליידע את החיילים על הלחימה בגזרות השונות במהלך מלחמת העצמאות; לספק עדכונים על השמות החדשים שניתנו ליחידות; ולעודד בקריאות מלאות פאתוס את המשך המאבק. הדפים נפתחו תמיד בצמד המילים "מוות לפולשים", וקובנר החדיר לתודעת הלוחמים כי הקרב יוכרע פעמים רבות באמצעות כידונים. לצד זאת הוא הדגיש בדפים את ההבדל בין חיסול האויב לבין פגיעה באוכלוסייה אזרחית: "אל יהין איש לטמא ידיו בשוד וביזה." הדפים נוסחו בשפה מליצית, ואפשר לראות כי אחד מהם הכיל טורֵי שיר שכתב קובנר לצד ציטוט מספר תהילים. דפי הקרב היו בסגנון "דיבור מלמעלה"; הם נכתבו על ידי קצין שפנה אל הלוחמים בשטח, אך גם חוויותיהם של הלוחמים היו חשובות לחטיבת גבעתי, והם הוזמנו לכתוב את זיכרונותיהם.
"פקודת יום להקמת צבא הגנה לישראל" פורסמה לציבור ב-31.5.48, ובה נקבעו חוק גיוס חובה ושבועת האמונים שהחיילים והחיילות מתחייבים בה. על הפקודה חתם דוד בן-גוריון, והיא אושרה בדיון הממשלה הזמנית.
שלחו את ההיסטוריום לתלמידי כיתתכם. כך תעשירו את הידע שלהם בנושאי הלימוד ותפתחו אצלם סקרנות ועניין במקצוע ההיסטוריה. הציעו להם לשאול שאלה אחת טובה העולה מתוך מה שקראו.
לכל היסטוריום מצורפת פעילות מיוחדת - סקר, לוח שיתופי, חידון או משחק - שתוכלו לקיים עם התלמידים בכיתה. אפשר להקרין את ההיסטוריום בכיתה ולבקש מהתלמידים לנחש את העובדות הנכונות.
ההיסטוריומים בנויים על אירועים היסטוריים חשובים שהתרחשו באותו שבוע. אתם יכולים לפתוח את שיעור ההיסטוריה או החינוך בהיסטוריום ובכך להוסיף לו רלוונטיות ועניין.
לכל היסטוריום מצורפים מקורות (קטעי עיתונות, כרזות, מכתבים, בלוגים, סרטוני וידאו) אשר יסייעו לכם להעשיר את הידע של התלמידים בנושא.
הדף הקרבי של חטיבת גבעתי
קטן ורזה עם קסדה גדולה ממידותיו ודיבור בפאתוס שעדיין אינו מוכר בצבא הצעיר – כך היה אבא קובנר בזמן שהחל את שירותו בצה"ל בזמן מלחמת העצמאות. כישוריו הרטוריים והלהט המלחמתי הניעו אותו לחבר את "הדף הקרבי" של חטיבת גבעתי שחולק לחיילים מדי שבוע. קובנר, ממקימי המחתרת בגטו וילְנה ומחבר הכרוז "אַל נלך כצאן לטבח!", נחשב ממציא "דפי הקרב" של צה"ל, הנכתבים ומופצים לחיילים עד היום.
לדף הקרבי היו כמה מטרות: ליידע את החיילים על הלחימה בגזרות השונות במהלך מלחמת העצמאות; לספק עדכונים על השמות החדשים שניתנו ליחידות; ולעודד בקריאות מלאות פאתוס את המשך המאבק. הדפים נפתחו תמיד בצמד המילים "מוות לפולשים", וקובנר החדיר לתודעת הלוחמים כי הקרב יוכרע פעמים רבות באמצעות כידונים. לצד זאת הוא הדגיש בדפים את ההבדל בין חיסול האויב לבין פגיעה באוכלוסייה אזרחית: "אל יהין איש לטמא ידיו בשוד וביזה." הדפים נוסחו בשפה מליצית, ואפשר לראות כי אחד מהם הכיל טורֵי שיר שכתב קובנר לצד ציטוט מספר תהילים. דפי הקרב היו בסגנון "דיבור מלמעלה"; הם נכתבו על ידי קצין שפנה אל הלוחמים בשטח, אך גם חוויותיהם של הלוחמים היו חשובות לחטיבת גבעתי, והם הוזמנו לכתוב את זיכרונותיהם.