החטיבה היהודית הלוחמת (החי"ל) בצבא בריטניה במלחמת העולם השנייה הוקמה לאחר מאבק ממושך של מוסדות היישוב היהודי בארץ ישראל. כבר ב-1939 שיגר חיים ויצמן, ראש הנהלת הסוכנות היהודית, מכתב לראש ממשלת בריטניה, נֵוויל צֶ'מְבֶּרְלַיין, ובו כתב: "רצוני לאשר את ההכרזה שמסרנו, שהיהודים עומדים לימין בריטניה הגדולה ויילחמו יד ביד עם המעצמות הדמוקרטיות". חמש שנים חלפו עד שוִּוינְסְטוֹן צֶ'רְצִ'יל, שהתמנה בינתיים לראש הממשלה, הכריז בפרלמנט: "נראה לי כיאות בהחלט, כי יחידה מיוחדת מאותו גזע שסבל סֵבל שאין לתארו מצד הנאצים תיוצג בין החֵילות שנאספו להנחיל להם את תבוסתם הסופית". מה קרה באותן חמש שנים? המדיניות הבריטית הפרו-ערבית עצרה כל יוזמה להקמת חטיבה יהודית, מחשש שהדבר ירגיז את המדינות הערביות שהיו ספקיות נפט העיקריות של בריטניה.

שלטונות המנדט עשו כל שביכולתם לשבש את ההתגייסות היהודית: הם האטו את קצב הגיוס, שלחו את הפלוגות למשימות שמירה במחנות שבויים ושדות תעופה מרוחקים ואף סיפקו להן ציוד לקוי. המִפנה הגיע רק בהתהפך גלגל המלחמה, לקראת סופה, כאשר תוקפו של "האיום המתמיד" בעולם הערבי פג במקצת.

ב־5 באוגוסט 1944 אושרה התוכנית להקמת בריגדה יהודית, והחטיבה זכתה בסמל משלה: מגן דוד זהוב על רקע פסי תכלת-לבן. חיילי הבריגדה השתתפו בקרבות באיטליה וגילו אומץ לב ותושייה שעליהם זכו בהכרה.