מה אנשקך רעיתי המתוקה!
המכתב שאליעזר בן-יהודה שלח לרעייתו חמדה מהכלא ונכתב בנר שני של חנוכה נפתח בדרמטיות. "מחר יום הדין," כתב בן-יהודה משום שסבר שזהו יומו האחרון במאסר. לצד זאת המכתב שופע מילות עידוד ונחמה ואף גילויי חיבה מפורשים: "מה אחבקך, בתי היקרה, מה אנשקך רעיתי המתוקה!" הוא ביקש מחמדה להתנחם בצדקת הדרך ולשאוב עידוד מכךשזהו מחיר ראוי בעבור עבודתם: "מפני חובתנו ועבודתנו לטובת עמנו ולטובת הקִדמה התגוללו שונאינו עלינו."
לאליעזר בן-יהודה לא היו חיים קלים. מחיה השפה העברית נתקל לאורך שנות פעילותו בהתנגדות מבית – מצד היישוב הישן בירושלים ומנהיגיו השמרנים; ולהתנגדות מחוץ – מצד השלטונות העות'מאניים. בשנת 1893 כלאו העות'מאנים את בן-יהודה באשמת המרדה. המאסר התרחש בעקבות מאמר בעיתון "הצבי" שכתב חותנו של בן-יהודה לקראת חנוכה, ובו הביע תקווה שיקום בדורו "יהודה המכבי". יש הטוענים שראשי היישוב הישן הלשינועל בן-יהודה והביאו למאסרו, ויש הטוענים שהצנזורה העות'מאנית על העיתונות העברית היא שהובילה לכך. בן-יהודה, אגב, ריצה כמה וכמה חודשי מאסר עד ששוחרר בלחץ ארגונים יהודיים.
מעניין לראות את המשלב הלשוני שבו השתמש מחיה השפה העברית במכתב האהבה שלו. לצד לשון שעדיין נשמעת מקראית – "והוציאוני לחופשי", "והיית בריאה" – הוא השתמש בעברית חדשה יותר: "אני מרגיש כי זה לי הלילה האחרון בבית האסורים."
"הצבי" היה עיתון שיסד אליעזר בן-יהודה בשנת 1884 בירושלים והודפס בגלגולים שונים עד שנת 1915. העיתון עסק בחדשות, בספרות, בלשון ובנושאים מדיניים. בשנת 1915 שונה שם העיתון, והוא נקרא "האור".
מה אנשקך רעיתי המתוקה!
המכתב שאליעזר בן-יהודה שלח לרעייתו חמדה מהכלא ונכתב בנר שני של חנוכה נפתח בדרמטיות. "מחר יום הדין," כתב בן-יהודה משום שסבר שזהו יומו האחרון במאסר. לצד זאת המכתב שופע מילות עידוד ונחמה ואף גילויי חיבה מפורשים: "מה אחבקך, בתי היקרה, מה אנשקך רעיתי המתוקה!" הוא ביקש מחמדה להתנחם בצדקת הדרך ולשאוב עידוד מכךשזהו מחיר ראוי בעבור עבודתם: "מפני חובתנו ועבודתנו לטובת עמנו ולטובת הקִדמה התגוללו שונאינו עלינו."
לאליעזר בן-יהודה לא היו חיים קלים. מחיה השפה העברית נתקל לאורך שנות פעילותו בהתנגדות מבית – מצד היישוב הישן בירושלים ומנהיגיו השמרנים; ולהתנגדות מחוץ – מצד השלטונות העות'מאניים. בשנת 1893 כלאו העות'מאנים את בן-יהודה באשמת המרדה. המאסר התרחש בעקבות מאמר בעיתון "הצבי" שכתב חותנו של בן-יהודה לקראת חנוכה, ובו הביע תקווה שיקום בדורו "יהודה המכבי". יש הטוענים שראשי היישוב הישן הלשינועל בן-יהודה והביאו למאסרו, ויש הטוענים שהצנזורה העות'מאנית על העיתונות העברית היא שהובילה לכך. בן-יהודה, אגב, ריצה כמה וכמה חודשי מאסר עד ששוחרר בלחץ ארגונים יהודיים.
מעניין לראות את המשלב הלשוני שבו השתמש מחיה השפה העברית במכתב האהבה שלו. לצד לשון שעדיין נשמעת מקראית – "והוציאוני לחופשי", "והיית בריאה" – הוא השתמש בעברית חדשה יותר: "אני מרגיש כי זה לי הלילה האחרון בבית האסורים."
"הצבי" היה עיתון שיסד אליעזר בן-יהודה בשנת 1884 בירושלים והודפס בגלגולים שונים עד שנת 1915. העיתון עסק בחדשות, בספרות, בלשון ובנושאים מדיניים. בשנת 1915 שונה שם העיתון, והוא נקרא "האור".
שלחו את ההיסטוריום לתלמידי כיתתכם. כך תעשירו את הידע שלהם בנושאי הלימוד ותפתחו אצלם סקרנות ועניין במקצוע ההיסטוריה. הציעו להם לשאול שאלה אחת טובה העולה מתוך מה שקראו.
לכל היסטוריום מצורפת פעילות מיוחדת - סקר, לוח שיתופי, חידון או משחק - שתוכלו לקיים עם התלמידים בכיתה. אפשר להקרין את ההיסטוריום בכיתה ולבקש מהתלמידים לנחש את העובדות הנכונות.
ההיסטוריומים בנויים על אירועים היסטוריים חשובים שהתרחשו באותו שבוע. אתם יכולים לפתוח את שיעור ההיסטוריה או החינוך בהיסטוריום ובכך להוסיף לו רלוונטיות ועניין.
לכל היסטוריום מצורפים מקורות (קטעי עיתונות, כרזות, מכתבים, בלוגים, סרטוני וידאו) אשר יסייעו לכם להעשיר את הידע של התלמידים בנושא.
מה אנשקך רעיתי המתוקה!
המכתב שאליעזר בן-יהודה שלח לרעייתו חמדה מהכלא ונכתב בנר שני של חנוכה נפתח בדרמטיות. "מחר יום הדין," כתב בן-יהודה משום שסבר שזהו יומו האחרון במאסר. לצד זאת המכתב שופע מילות עידוד ונחמה ואף גילויי חיבה מפורשים: "מה אחבקך, בתי היקרה, מה אנשקך רעיתי המתוקה!" הוא ביקש מחמדה להתנחם בצדקת הדרך ולשאוב עידוד מכךשזהו מחיר ראוי בעבור עבודתם: "מפני חובתנו ועבודתנו לטובת עמנו ולטובת הקִדמה התגוללו שונאינו עלינו."
לאליעזר בן-יהודה לא היו חיים קלים. מחיה השפה העברית נתקל לאורך שנות פעילותו בהתנגדות מבית – מצד היישוב הישן בירושלים ומנהיגיו השמרנים; ולהתנגדות מחוץ – מצד השלטונות העות'מאניים. בשנת 1893 כלאו העות'מאנים את בן-יהודה באשמת המרדה. המאסר התרחש בעקבות מאמר בעיתון "הצבי" שכתב חותנו של בן-יהודה לקראת חנוכה, ובו הביע תקווה שיקום בדורו "יהודה המכבי". יש הטוענים שראשי היישוב הישן הלשינועל בן-יהודה והביאו למאסרו, ויש הטוענים שהצנזורה העות'מאנית על העיתונות העברית היא שהובילה לכך. בן-יהודה, אגב, ריצה כמה וכמה חודשי מאסר עד ששוחרר בלחץ ארגונים יהודיים.
מעניין לראות את המשלב הלשוני שבו השתמש מחיה השפה העברית במכתב האהבה שלו. לצד לשון שעדיין נשמעת מקראית – "והוציאוני לחופשי", "והיית בריאה" – הוא השתמש בעברית חדשה יותר: "אני מרגיש כי זה לי הלילה האחרון בבית האסורים."
.svg)
.svg){kind=small}
