איך חוגגים על מדים בלב מדבר סיני? ביום הכיפורים שחל ב-6 באוקטובר 1973 (תשל"ד) תקפו שני צבאות בו-זמנית את ישראל: סוריה ברמת הגולן ומצרים בתעלת סואץ. ההפתעה המרה תפסה את מדינת ישראל לא מוכנה. במהלך ההכנות לחג הסוכות, שהיה אמור לחול כשבוע לאחר פרוץ המלחמה, התברר שניתן לבנות סוכה על כלי רכב נוסע, ואנשי הרבנות הצבאית הקימו סוכה על זחל"ם למען עשרות אלפי חיילי הסדיר והמילואים שלחמו בשטח. האפשרות לחגוג את החג סיפקה באותה מלחמה קשה הפוגה מהלחימה המייסרת ורבת-האבידות.

גם ההופעות של האומנים הרבים שירדו לסיני לשיר בהתנדבות בפני הלוחמים סיפקו הפוגה מהמלחמה. ההופעות התקיימו בשטח, ללא במה, מול חיילים עייפים שאיבדורבים מחבריהם בקרב. לימים סיפר שלמה גרוניך על ההופעות האלה: "המועקה הייתה כל כך גדולה שלא יכולנו לדבר והשאלה הראשונה שאתה שואל את עצמך היא 'איך אפשר בכלל לשיר פה?...' התיישבנו כי לא הייתה במה, ולאט-לאט עשינו את שלנו... אני זוכר את חוויית הזעזוע, ההלם, השותפות לכאב... הם היו בתוך הקרב, קיבלו אולי שעה לשאוף אוויר ולעשן סיגריה ולזכות בהופעה."

במשך רוב הלחימה נאלץ צה"ל להתמקד בניהול קרבות בלימה תוך שהוא סופג אבידות כבדות. במהלך חג הסוכה הגיע רגע המפנה ולאחריו החלו להצטבר הישגים צבאיים, ובראשם ההגעה לקילומטר ה-101 מקהיר וכיבוש מוצב החרמון.