הנריטה סאלד

אישה בונה אומה

לעולם תהיה עצמך. מובטחני שתרופה זאת תשפיע עליך לטובה

1860 | ילדוּת באמריקה: לא ג'וּאיש אמֵריקן פְּרינְסֶס

הֶנְרִיֵטָה, הבת הבכורה למשפחה של שמונה אחיות, גדֵלה בבית יהודי חם ומשכיל. מאביה, הרב בנימין סאלד, היא סופגת כבוד למסורת היהודית ואהבה לידע. מהאם, סופיה, היא מקבלת חוסן נפשי, לב פתוח ואוזן קשבת. שבע אחיות נוספות נולדות להנריטה, שלוש מהן נפטרות בגיל צעיר. בית המשפחה בבולטימור הוא בית פתוח לכול, והמשפחה של הנריטה מלווה אותה ונותנת לה השראה וכוח כל חייה.   

מילות השיר
1877 | מתלמידה מצטיינת למורה

הנריטה היא הנערה היהודייה הראשונה בקהילה היהודית בבולטימור שלומדת בתיכון המקומי הכללי. היא אף לומדת יהדות בבית הכנסת "אוהב שלום" של אביה. אומנם, היא מסיימת את לימודיה בהצטיינות, אבל אינה יכולה להמשיך לאקדמיה, כי בבולטימור ההשכלה הגבוהה עדיין סגורה בפני נשים. הנריטה הופכת למורה למתמטיקה ולשפות בבית הספר לנערות של האחיות אדאמס ומלמדת שם במשך 15 שנים.

1881 | מפגש עם הרעיון הציוני באירופה

במסע עם אביה לקהילות יהודיות במרכז אירופה נחשפת הנרייטה לקשיי היהודים בעולם. היא מגלה שיהודים רבים סובלים מאנטישמיות ומפְּרעות ונאלצים לנדוד למְקום מִבטחים. בחזרתם לאמריקה נתקלים הנריטה ואביה ביהודים רבים שברחו מרוסיה בעקבות פרעות "סופות בנגב", וכשהם חוזרים לביתם, הם מבקשים לקבל עצה והדרכה כיצד לסייע להם. למעשה, דרך היהודים שהיא פוגשת במסעה מתוודעת הנריטה לרעיון הציוני. לאחר קריאת חיבורו של פּינְסְקֶר, "אוטואֵמנְציפַּצְיה", היא מתחילה לחשוב שזה הפתרון לעם היהודי חסר המולדת. 

1883 | בונה מסגרות ופורצת דרך

הנריטה מבחינה במצוקת המהגרים היהודים שמגיעים לבולטימור ואינם מכירים את השפה והתרבות האמריקאיות. כדי שיוכלו "להרגיש בבית" ביבשת החדשה, היא מייסדת בית ספר ערב ומלמדת אותם אנגלית. 

הידיים של הנריטה מלאות עבודה. היא כותבת טור בעיתון יהודי, עורכת ומתרגמת, מתחילה לעבוד בחברה הפועלת להפצת ערכי עם ישראל בקרב יהודי אמריקה, ומצטרפת לאגודה הציונית באמריקה. לאחר שהיא עוברת לניו יורק, היא מקימה ארגון נשים ציוניות.

הנריטה לא מזניחה את הלימודים ולומדת בבית המדרש לרבנים. למעשה, היא האישה הראשונה שמתקבלת ללימודים שם. בבית המדרש היא מכירה את פרופ' לוי גינצבורג, הצעיר ממנה ב־13 שנה, ובין השניים נרקמת ידידות. הנריטה מקווה להתחתן איתו, וליבה נשבר כשהוא מודיע לה שהחליט להתחתן עם אחרת. 

 "אני עדיין שבורה ורצוצה. אין לי אדם שאוכל לדבר עמו כמו שדיברתי אתו - וכך המצב גם אצלו ביחס אלי – בזאת אאמין עד סוף ימי. מדוע איפה עשה מה שעשה?"
1909 – הזאת הארץ המובטחת?

אלה הם ימי ה"עלייה השנייה", והנריטה מבקרת עם אימא שלה בארץ ישראל. השתיים מתרשמות מנופי התנ"ך ומהמושבות החדשות, אך נחרדות למראה העוני ולנוכח המחלות שאנשי היישוב והחלוצים סובלים מהן. בבית הספר ביפו הן פוגשות, להפתעתן, תלמידות בריאות לחלוטין. מנהל בית הספר מסביר להן שבבית הספר יש אחות ורופא שמחנכים את התלמידות לשמירה על היגיינה. הנריטה מחליטה שזה יהיה התחום שתְפתח. 

1912 | "הדסה": ארגון הנשים שקם במשתה פורים

במפגש בבית הכנסת בניו יורק הנריטה מקימה ארגון נשים ציוניות חדש ונותנת לו את השם "הדסה", כשמה של המלכה אסתר. ארגון הנשים פועל להקמת מערכת בריאות בארץ ישראל, ויש לו השפעה כבירה על היישוב העברי לפני הקמת המדינה וגם אחריה. נשות הדסה מקימות את בתי החולים "הדסה" בירושלים, בתי ספר לאחיות ולעבודה סוציאלית, תחנות "טיפת חלב", מרפאות ומערך אמבולנסים ומשפרות במידה ניכרת את המצב הבריאותי בארץ. 

1920 | אישה בודדה בצמרת: מנהיגה ביישוב העברי

הנריטה עולה לארץ ומנהלת מקרוב את פעילות "הדסה". היא עסוקה בהקמת בתי חולים, מרפאות ובתי ספר לאחיות ולעבודה סוציאלית, נבחרת לנהל את מחלקת החינוך והבריאות בהנהלה הציונית ולאחר מכן מנהלת גם את פעולות העזרה הסוציאלית מטעם הוועד הלאומי. המוסדות שהיא מקימה הם תשתית מהותית למדינה שבדרך, וגם כיום חשיבותם רבה. 

הנריטה פועלת בארץ על פי השקפת העולם שהונחלה לה מהבית. "הדסה" נשארת גוף שאינו שייך לשום מגזר או מפלגה ומקפיד לתת שירות רפואי לכולם.

1933 | אֵם הילדים בראש "עליית הנוער"

בגיל 73 פותחת הנריטה במפעל חיים גדול נוסף. האישה שלא נישאה ולא ילדה ילדים ממונה לעמוד בראש ארגון "עליית הנוער", אשר יזם עלייה לארץ של בני נוער שנמלטו מן הנאצים ודאג לקליטתם ולחינוכם בקיבוצים, בכפרי נוער ובפנימיות.

באירופה יש מלחמה והשלטונות הבריטים מערימים קשיים על עליית יהודים לארץ. הנריטה נאבקת בשתי החזיתות האלו, ויכולה להן. היא מוודאת שכל נער ונערה יקבלו בארץ מקום מגורים, לימודים ומחיה המותאם לאורח חייהם ומקבלת אותם עם ירידתם מהאונייה. היא מפנה אותם הלאה רק אחרי שהיא נותנת את פרטיה האישיים ומבקשת כי יכתבו לה על כל דבר. הנריטה היא הכתובת לילדים שחיים בארץ לבד, ללא משפחה. כשלושים אלף נערים ונערות נקלטו בארץ במסגרת עליית הנוער, כולם היו בניה ובנותיה.

1945 | מורשת וזיכרון

הנריטה הולכת לעולמה בשנת 1945 ומורישה את כל כספה לקרן מחקר למען ילדים. יום מותה נקבע בארץ כ"יום האם", שנקרא היום "יום המשפחה". 

לעוד פעילויות עם תכנים של פעילוטקסט:

לשירים נוספים:

1

ארכיון התמונות של יד יצחק בן צבי | ארכיון עין חרוד מאוחד | ארכיון מושב נהלל | אוסף גלויות היודאיקה ע"ש יוסף ומרגיט הופמן, המרכז לחקר הפולקלור, המכון למדעי היהדות ע"ש מנדל, האוניברסיטה העברית

משולחנה של הנרייטה סאלד

איך מפעל חיים קורם עור וגידים? למשל במכתב. 

"הננו פונים אליכם בעניין תכוף וחשוב מאוד", כתבה הנריטה סאלד למושב נהלל, "...אנו מתכוונים למצוא כמה משפחות במושבות ובמושבים וכמה קבוצות שתהיינה מוכנות לקבל עליהן את הדאגה לילדים".

'הילדים' הם הנערים והנערות שהוריהם ביקשו להוציא מגרמניה הבוערת ולשלוח אותם למקום מבטחים בארץ ישראל. בתפקידה כראש ארגון "עליית הנוער" לא היתה הנריטה סאלד מוכנה להביא את הילדים לארץ ללא מסגרות מתאימות. היא האמינה שאין טעם לחלץ מישהו ממצוקה ולהכניסו למצוקה אחרת. דרישותיה לקיבוצים ולמשפחות שקלטו את הנערים היו בלתי מתפשרות. 

מושב נהלל היה אחד המקומות שנרתמו לאתגר, ואיתו עשרות קיבוצים, מושבים, משפחות ופנימיות.

הנריטה סאלד דאגה לשלומם, לקידומם, לחינוכם ולרווחתם של הנערים וליוותה אותם עד לפרטים הקטנים ביותר, כך למשל: "על המשק לדאוג שהוצאות הדרך תהיינה בידי הנוער כדי למנוע אותם מטרמפ", הזכירה במכתב שהפיצה לגבי חופש וטיולים. 

עשרות אלפי בני נוער- כולם היו בניה ובנותיה, אך בלי לשכוח את הבית: "רבים המקרים בהם לא קיבלו ההורים חודשים רבים ידיעות מבניהם", היא כותבת למשל למדריכים בעין-חרוד ומפצירה: "[ש]כל חבר בחברת הנוער יכתוב הביתה בקביעות".

הזמנה לפעילות
שותפים

הפעילות הזו זמינה במסגרת שיתוף פעולה בין רשת ארכיוני ישראל (רא"י), משרד המורשת והספרייה הלאומית.

ארכיון התמונות של יד יצחק בן צבי | ארכיון עין חרוד מאוחד | ארכיון מושב נהלל | אוסף גלויות היודאיקה ע"ש יוסף ומרגיט הופמן, המרכז לחקר הפולקלור, המכון למדעי היהדות ע"ש מנדל, האוניברסיטה העברית