עַל כַּפָּיו יָבִיא

מחורבן לתקווה

לקראת תענית עשרה בטבת נאזין לשיר "על כפיו יביא", נשוחח על ירושלים, על חורבן וגאולה ועל הכוח של חלומות להפוך אֵבל לשמחה

יַנִּיחַ לַמִּקְדָּשׁ אֶת אֶבֶן הַפִּנָּה

בִּרְחוֹבֵנוּ הַצַּר
גָּר נַגָּר אֶחָד מוּזָר
הוּא יוֹשֵׁב בִּצְרִיפוֹ
וְלֹא עוֹשֶׂה דָּבָר

[...]


וְהוּא חֲלוֹם אֶחָד נוֹשֵׂא עוֹד בִּלְבָבוֹ...
לִבְנוֹת כִּסֵּא לְאֵלִיָּהוּ שֶׁיָּבוֹא,
עַל כַּפָּיו אוֹתוֹ יָבִיא,
לְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא

וְהוּא יוֹשֵׁב וּמְחַכֶּה לוֹ
כְּבָר שָׁנִים חוֹלֵם הוּא, שֶׁיִּזְכֶּה לוֹ
עַל סוֹדוֹ שׁוֹמֵר וּמְחַכֶּה לוֹ...
מָתַי כְּבָר יַגִּיעַ הַיּוֹם

מילות השיר

עשרה בטבת הוא יום צום במסורת היהודית. מציינים בו את תחילת המצור שהטיל נְבוּכַדְנֶצַר, מלך בָּבֶל, על בית המקדש בירושלים. כעבור שנה וחצי הסתיים המצור בחורבן בית המקדש ובגלות. בנוסף לכך, במדינת ישראל נקבע עשרה בטבת כיום הקדיש הכללי לזכר הנספים בשואה אשר יום פטירתם אינו ידוע. השיר מספר על החלום הסודי של שלושה אנשים המבקשים לעשות תיקון לחורבן ירושלים, לבנות אותה מחדש ולסייע בכך לאליהו הנביא, מבשר הגאולה.

מילים: יורם טהרלב | לחן: יאיר רוזנבלום | ביצוע: רבקה זוהר
וְהוּא יוֹשֵׁב וּמְחַכֶּה לו

יורם טהרלב סיפר שכתב את השיר בעקבות פגישה עם נגר בעיר רמלה. בסיור בעיר הוא פגש בנגר שהסכים להצטלם מחוץ לביתו. לצד ערמת קרשים בחצרו, היה מונח ארגז מכוסה בווילון, ומאחוריו ניצב "כיסא אליהו" יפהפה. הנגר סיפר שבנה את הכיסא עם עלייתו לארץ ממרוקו, הסתובב בין בתי הכנסת השונים וחיפש עבודה, אך לשווא, והוא "עדיין יושב ומחכה". הסיפור נגע לליבו של טהרלב, שנודע בכישרונו לשזור בשיריו מקורות יהודיים וסיפורים תוך שימוש בעברית עדכנית, וחיבר בין הכיסא המיותם לחלום על בניית ירושלים. השיר, שבוצע לראשונה ב"פסטיבל הזמר והפזמון" על ידי הזמרת רבקה זוהַר, זכה במקום הרביעי ועד מהרה הפך לאהוב על הציבור.

האזנה פעילה

  • האזינו עם התלמידים והתלמידות לשיר. בקשו מהם להצביע על חזרות בו. אילו מאפיינים חוזרים על עצמם? מה חוזר ומה משתנה בכל בית?
  • הציעו לתלמידים ולתלמידות לכתוב בית נוסף לשיר. הפנו את תשומת ליבם לתבנית החוזרת של השיר. איזה בעל מלאכה מודרני או עתיק כדאי להם להוסיף לשיר? איזה חלום ניתן להגשים?

לִבְנוֹת כִּסֵּא לְאֵלִיָּהוּ שֶׁיָּבוֹא

אליהו הנביא מוכּר במסורת היהודית כמבשר הגאולה. הוא מבקר בבתים בליל הסדר, מגיע לברית המילה ויושב על כיסא מיוחד ומקושט ומוזכר בשירי שבת רבים. שלושת בעלי המלאכה שבשיר חולמים חלומות על הגאולה ושומרים אותם בסוד: הנגר חולם לבנות כיסא לאליהו הנביא, הסנדלר חולם לתפור נעליים לאליהו הנביא, והבנאי חולם להביא את אבן הפינה (האבן הראשונה) לבית המקדש.

הזמנה להתבוננות

  •  הקרינו את התמונה בכיתה. באילו קישוטים בחרו לקשט את הכיסא של אליהו? מה משמעותם?
  • השוו בין הכיסא הזה של אליהו לכיסאות נוספים מאיטליה, מהודו ומגרמניה. בקשו מהתלמידים והתלמידות להציע עיצוב משלהם לכיסא של אליהו וחשבו יחד על מאפיינים שיכולים להופיע בכיסא שכזה.
  • הכיסא של אליהו הוא כיסא טקסי שנוסף על שימושו כמושב יש לו תפקיד ייחודי. חשבו עם התלמידים והתלמידות על חפצים אחרים בחייהם שיש להם כפל תפקידים שכזה.

חֲלוֹם אֶחָד נוֹשֵׂא עוֹד בִּלְבָבו

הנגר, הסנדלר והבנאי - כל אחד מהם יושב בחנות שלו לבדו. גם לאחר שנים של המתנה, השממה עומדת ברחוב הצר שבו הם עובדים, המחסור בלקוחות גדול, והמדפים ריקים ומכוסים באבק. מה שמחזיק את שלושתם הוא החלומות והתקווה לגאולה.

עשרה בטבת הוא יום תענית שמציין את תחילת המצור על ירושלים. הנביא זכריה מנבא שזה יהיה אחד מימי התענית על החורבן שיהפכו לימי שמחה: "צוֹם הָרְבִיעִי [י"ז בתמוז] וְצוֹם הַחֲמִישִׁי [ט' באב] וְצוֹםהַשְּׁבִיעִי [ג' בתשרי] וְצוֹם הָעֲשִׂירִי [י' בטבת] יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ"(זכריה ח, יט)

איפה השיר פוגש אותנו?

  • שלושת בעלי המלאכה שבשיר ממתינים למשהו. שאלו בכיתה: כיצד ההמתנה יכולה לסייע לנו ולתת לנו תקווה?
  • בעלי המלאכה שבשיר יושבים ומייחלים להגשמת חלומם הגדול. כיצד חלומות גדולים יכולים להשפיע על חיינו? כיצד תקוות קטנות יכולות לסייע לנו בחיי היום־יום?

לעוד פעילויות עם תכנים של פעילוטקסט:

לשירים נוספים:

3

כתיבה והפקה: רות שמעון נעים

משולחנה של הנרייטה סאלד
הזמנה לפעילות
No items found.
שותפים

הפעילות הזו זמינה במסגרת שיתוף פעולה בין רשת ארכיוני ישראל (רא"י), משרד המורשת והספרייה הלאומית.

כתיבה והפקה: רות שמעון נעים