ברוש

לוּ רק ניתָן ואֶלמד את דרכו של עץ אחד

לכבוד ט"ו בשבט נאזין לשיר "ברוש", נבחן מה אפשר ללמוד מֵעצים ונכיר את קק"ל ואת התרומה שלה לארץ ולטבע

ואני ראיתי ברוש

וַאֲנִי רָאִיתִי בְּרוֹשׁ

שֶׁנִּצַּב בְּתוֹךְ שָׂדֶה מוּל פְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ

בְּחַמְסִין, בַּקָּרָה

אֶל מוּל פְּנֵי הַסְּעָרָה.

 

[...]

 

הִנֵּה בְּרוֹשׁ, לְבַדּוֹ

מוּל אֵשׁ וָמַיִם.

הִנֵּה בְּרוֹשׁ, לְבַדּוֹ

עַד הַשָּׁמַיִם.

בְּרוֹשׁ, לְבַדּוֹ אֵיתָן.

לוּ רַק נִתָּן וְאֶלְמַד

אֶת דַּרְכּוֹ שֶׁל עֵץ אֶחָד.

מילות השיר

עץ הברוש הוא עץ יְרוק־עד שידוע בהסתגלותו לתנאי קרקע וסביבה שונים, כמו סערות ורוחות, חום ובצורת. בישראל הוא גדֵל לרוב בשולי פרדסים, בצידי דרכים ובבתי עלמין. לעצים יש מקום חשוב בתרבות הישראלית, והם מופיעים במגוון נופים ותמונות, פתגמים וסיפורים. מכיוון שהברוש הוא חלק בלתי נפרד מנופי הארץ, אין פלא שהוא מוצא את דרכו גם אל שירים רבים.

מילים: אהוד מנור | לחן: אריאל זילבר | ביצוע: אביתר בנאי
ברוש לבדו, מול אש ומים

בַּשיר הברוש עומד לבדו, לעיתים איתן ולעיתים כפוף, מול פגעי מזג האוויר: חמסין, סערה, אש ומים. במשל על קְנה הסוף ועץ הארז, הארז הוא עץ איתן וזקוף שנפגע בסערה, ואילו קנה הסוף מתכופף וניצל מפגיעה. הברוש ניחן בתכונותיהם של שני העצים: הוא עומד יציב ואיתן כשנדרש, ובעת הצורך מתכופף כדי לא להישבר. הברוש נותן לנו השראה לחוסן ויציבות לצד גמישות – שתי תכונות שנדרשות לנו בחיים במינונים שונים ובנסיבות שונות.

האזנה פעילה

  • השמיעו את השיר בכיתה ובקשו מהתלמידים לסמן שונים את המצבים השונים של הברוש (עמידה איתנה, הרכנת הראש, נטייה הצידה) או לצייר אותם.
  • הברוש מככב בשירים רבים! השמיעו אחד או יותר מהשירים הבאים בכיתה:  

הלהבה והברוש

סולו ברוש

מקהלה עליזה

תרקוד

השוו בין תפקידי או תכונות הברוש בשירים האלה.

  •   משימת חיפוש: בעברית ישנם פתגמים רבים, ניבים ומטבעות לשון הקשורים לעצים. בקשו מהתלמידים לחפש שני פתגמים או ניבים כאלה (בחיפוש ניתן להיעזר במילים "עץ"/ "אילן") ולהסביר אותם בכיתה. דונו בשאלה כיצד השפה משקפת את התרבות הישראלית בהקשר זה?
שניצב בתוך שדה מול פני השמש

"גן עצי פרי" הוא שמה של כרזה שיצאה בשנות ה־60 וצוירה על ידי הצייר צבי ברגר במסגרת עבודתו בקק"ל כחלק מפרויקט איור כרזות המתארות את הארץ, את הקיבוץ, את המושב ועוד. זוהי כרזה נוסטלגית של ארץ ישראל המתבססת וגדלה, והיא מציגה את תהליך הנטיעהשל בּוּסְתָן, גן עצי פרי. בכרזה נוכל לראות את ההבדלים הטופוגרפיים בין הבתים ובין הפרדס, את מגדל השמירה ואת השומר. שימו לב: הברושים ניצבים בצד הפרדס, ליד מגדל השמירה, ואילו עצי הפרי גדלים במרכז הגן.

הזמנה להתבוננות

  •  הקרינו את הכרזה בכיתה והציעו לתלמידים להתבונן בה. שימו לב לדמויות השונות, למרחבים ולמבנה הגן, היישוב והעצים. מדוע היה צורך בכזו כרזה בשנות ה־60? איזה ידע ניסו להעביר בקק"ל לציבור?
  • שאלו בכיתה: כיצד נראה קטיף היום? במה הוא שונה מהמתואר בכרזה ובמה הוא דומה לו? האם כיום ישנן הוראות או הנחיות לנטיעת עצים בשטחים ציבוריים ופרטיים? תוכלו להציע לתלמידות ולתלמידים לחפש מידע על הנושא.

קם הברוש ירוק ורם

"הקרן הקיימת לישראל", שנוסדה בשנת 1901, הייתה כוח חלוץ רב־משמעות בבניית הארץ: היא הקימה יישובים, עיבדה אדמות, הכשירה קרקעות למגורים ועוד. אחד מסמליה המוכרים ביותר היה "הקופסה הכחולה", יוזמה שליוותה את התנועה הציונית מימיה הראשונים. את "הקופסה הכחולה" - שאגב, לא תמיד הייתה בצבע כחול - היה ניתן למצוא בכל מקום. היא עודדה קהילות יהודיות ברחבי העולם לתרום כסף לשם מאמצי הייעור, עבודת האדמה וההתיישבות בארץ ישראל. הקופסאות עוררו ביהודי התפוצות וביהודי ארץ ישראל מחויבות מוחשית וקהילתית לשותפות ממשית בבניית הארץ. מאז הקמתה של קק"ל ניטעו בישראל כ־240 מיליון עצים.

 

איפה השיר פוגש אותנו?

דונו עם התלמידים בשאלות הבאות:

  •  מה הייתם רוצים לקבל מהברוש ומתכונותיו? על מה הייתם מוותרים?
  • יוזמת "הקופסה הכחולה" החלה בשנת 1904 בייצור המוני של הקופסה ובהפצתה בעולם. באילו דרכים יכולים ארגונים, קהילות או ממשלות לעודד ולקדם תרבות של נתינה ותמיכה בנושאים שחשובים להם?
  • חשבו עם התלמידים על דוגמאות לדברים שאנחנו יכולים או יכולות לתרום, מלבד כסף, כדי להשפיע לטובה על בית הספר שלנו, על הקהילה שלנו או על השכונה שלנו
  • שאלו: כיצד, לדעתכם, התרומות שלנו, קטנות ככל שיהיו, יכולות להשפיע במידה ניכרת על הפיכת העולם למקום טוב יותר?

לעוד פעילויות עם תכנים של פעילוטקסט:

לשירים נוספים:

8

כתיבה והפקה: רות שמעון נעים

הזמנה לפעילות
No items found.
שותפים

הפעילות הזו זמינה במסגרת שיתוף פעולה בין רשת ארכיוני ישראל (רא"י), משרד המורשת והספרייה הלאומית.

כתיבה והפקה: רות שמעון נעים