רוֹאִים רָחוֹק רוֹאִים שָׁקוּף

המסע עוד נמשך

נאזין לשיר "רואים רחוק רואים שקוף", נביט באופק ופנימה ונשוחח על המסע שאדם עובר ועל סיפורו של משה רבנו

לִפְרֹשׂ כְּנָפַיִם וְלָעוּף

צַר הָיָה כָּל כָּךְ

הָיִיתִי אָז מֻכְרָח

לִפְרֹשׂ כְּנָפַיִם וְלָעוּף

אֶל מָקוֹם שֶׁבּוֹ

אוּלַי כְּמוֹ הַר נְבוֹ

רוֹאִים רָחוֹק רוֹאִים שָׁקוּף.

 

בֶּן אָדָם כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם

שֹׁרֶשׁ מְבַקֵּשׁ

בֶּן אָדָם כִּסְנֶה מוּל הַשָּׁמַיִם

בּוֹ בּוֹעֶרֶת אֵשׁ.

מילות השיר

השיר "רואים רחוק רואים שקוף", שיענקל'ה רוטְבְּליט כתב ושמוליק קְרָאוּס הלחין, יצא לאור בשנת 1983. השניים היו צמד מוזיקלי פורה ויצרו יחד שירים רבים. השיר מחבר בין הסיפור של משה רבנו למסעו של האדם. נוכל למצוא בו תזכורות לאתגרים ולסערות לצד אופטימיות זהירה ונחמה. בשיר ניתן למצוא רמזים לסיפורים תנ"כיים. אלה נועדו לתאר חוויות אנושיות כלליות.

מילים: יענקל'ה רוטבליט | לחן: שמוליק קראוס | ביצוע: גיא מזיג
בֶּן אָדָם כִּסְנֶה מוּל הַשָּׁמַיִם

בספר שמות משה רועה את צאן יתרו ונתקל בִּסְנֶה (צמח) בוער שלא נשרף (אוּכָּל). שָם אלוהים מתגלה אליו בפעם הראשונה ומטיל עליו את משימת חייו: להוציא את בני ישראל ממצרים, כלומר להוציא אותם מעבדות לחירות.

בשיר עומד "בן אדם כִּסנה מול השמיים". בדומה לסנה הבוער שלא התכלה באש, גם לאדם יש יכולת לצאת ממשברים ואף להתחזק מהם.

 

האזנה פעילה

הקצב בשיר איטי, מדוד ותורם לִתחושה של חיפוש פנימי, התלבטות והתבוננות. הלחן מתחיל באיטיות ומתפתח בהדרגה לקראת סופו. כשנאזין לפזמון נמצא שהמנגינה, כמו גם המילים, הופכות אנרגטיות יותר ונותנות ביטוי לתקווה ולאמונה.

 

נשמע את השיר שלוש פעמים.

  • פעם ראשונה: שימו לב למנגינה. באילו חלקים היא איטית ומדודה, ובאילו חלקים היא אנרגטית? מה חשבתם אחרי ההאזנה לה?
  • פעם שנייה: קִראו את מילות השיר בשעה שאתם מאזינים לו, וסמנו רמזים לִדמות מקראית ששזורה בו. האם תוכלו לגלות באיזו דמות מדובר? מה חשבתם אחרי ההאזנה השנייה וקריאת המילים?
  • פעם שלישית: הַאזינו למנגינה וקִראו את המילים. מה חשבתם על השילוב בין המילים למנגינה
  • כִּתבו מכתב לדובר בשיר, שבו תשתפו אותו ברגשותיכם בעקבות השיר ובמחשבותיכם על המסע, על החיפוש ועל ההתבוננות.

אוּלַי כְּמוֹ הַר נְבוֹ

משה רבנו, הידוע גם כ"אדון הנביאים", הוא מנהיג שנתקל בקשיים עם בני ישראל (ואכן,הם מוגדרים כעַם עבדים קְשֵה עורף). במהלך מסע חייו הוא צולח אתגרים רבים, ואף על פי שהוא מנהיג את בני ישראל במדבר במשך 40 שנים, הוא מגיע לנקודת הסיום בהר נְבו, אך לא נכנס לארץ כנען. מקובל להסביר שהסיבה לכך היא שאלוהים מבקש ממשה לדבר אל הסלע ולהוציא ממנו מים, אלא שבִּמקום זאת משה מכה בסלע. בסוף חייו משה עולה על הר נבו וצופה על הארץ המובטחת. שם, במקום גבוה ומבודד, הוא זוכה להתגלות אלוהים בפעם האחרונה בראותו את הארץ המובטחת, אם כי אינו נכנס אליה. זהו אחד הרגעים המרגשים ביותר בתנ"ך כולו.

המפה לעיל מתארת את מסעי בני ישראל במדבר. היא עמוסה בפרטים ובצבעים ומספקת פרשנות מרתקת של נדודים, של מסע של עם ושל אדם. המדבר הוא מקום שקשה לגור ולהלך בו, והוא ששימש ביתם של בני ישראל במשך 40 שנה. בין החול והסלעים היה עליהם להתמודד עם קשיים רבים: רעב, צמא, מחלות ומלחמות. במהלך המסע התגבשו בני ישראל כעם. המפה מספקת תיאור גיאוגרפי של המסע, אך גם משמשת פרשנות ותזכורת לכוחם של בני ישראל להתגבר על קשיים ולחשיבות האמונה והקהילה.

הזמנה להתבוננות

  • התבוננו במפה. אילו מקומות, מדינות ואזורים אתם מזהים בה? אילו מקומות קיימים גם כיום? התבוננו במסלול הצבוע באדום. זהו המסלול שבני ישראל הלכו בו במדבר. מה דעתכם עליו?
  • מה הייתה מטרת הנדודים במדבר? באיזה אופן השתנה עם ישראל במהלך הנדודים האלה?

בֶּן אָדָם כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם

השורה "בן אדם כעץ שתול על מים" לקוחה מספר תהלים פרק א, פסוק ג: "וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל־פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁרפִּרְי֨וֹ׀ יִתֵּ֬ן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא־יִבּ֑וֹל וְכֹל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ". דימוי העץ השתול על מים מסמל אדם הזוכה לחיים פוריים ומצליחים. שימו לב שגם הדובר בשיר מבקש להיות כעץ שתול על מים, אלא שהוא עושה זאת רגע אחרי שהוא מבקש לפרושׂ כנפיים ולעוף. גם הניגודיות הזאת היא חלק ממסע החיפושים שהאדם עובר.

הזמנה לדיון

  • כיצד המים משפיעים על צמיחתו של העץ? האם העץ מחזיר למים משהו בתמורה? מתי נעדיף להיות עץ ומתי נעדיף לעוף?
  • האם קרה לכם שהשקפתם על "הארץ המובטחת" מרחוק? האם קרה לכם שרציתם משהו וזה לא הסתדר? שתפו במאורע ובתחושות.

לעוד פעילויות עם תכנים של פעילוטקסט:

לשירים נוספים:

14

כתיבה והפקה: רות שמעון נעים

הזמנה לפעילות
No items found.
שותפים

הפעילות הזו זמינה במסגרת שיתוף פעולה בין רשת ארכיוני ישראל (רא"י), משרד המורשת והספרייה הלאומית.

כתיבה והפקה: רות שמעון נעים