.webp)
הִלל עוגני נולד בקיבוץ מִשמר העמק להוריו בנימין ("חתולי") ושלומית. הוא ילד חולמני ומלא דמיון שאוהב לשחק בטבע עם ציפורים וכלבים. בכל הזדמנות הוא נוסע לגן החיות הזואולוגי בתל-אביב ופוגש בו לא מעט חיות. אלה מזדנבות לְימים אל שיריו.
השירים הראשונים של הלל עוגני מתפרסמים בעיתונים "על המשמר" ו"דבר לילדים".
הלל משנה את שם המשפחה שלו לעומר ומתחיל לחתום בשם ע. הלל.
ירי של 300 פגזים על קיבוץ משמר העמק מצית קרב בָּאזור במלחמת העצמאות, וע. הלל וחבריו מגינים על הקיבוץ. בסיום הקרב ע. הלל מתנדב לחטיבת הנגב של הפלמ"ח ולוחם בה עד סיומה של מלחמת העצמאות.
ע. הלל מחליט לממש את אהבתו הגדולה לטבע ונוסע ללמוד אדריכלות גנים ונוף בפריז. שם הוא פוגש את אהבתו השנייה – ציפורה – והשניים מתחתנים. הלל וציפורה עוזבים את הקיבוץ ועולים לירושלים. ע. הלל מתמנה לראש מחלקת הגנים בעירייה ומתכנן, בין היתר, את גן המנורה שבמרכז העיר.
ב-1959 כל המשפחה עוברת לתל-אביב, וע. הלל ממשיך לעסוק באדריכלות נוף ובתכנון גנים. הוא מתכנן, למשל, את גן צ'רלס קְלור ואת גן הפסגה ביפו.
לצד עבודתו כאדריכל, ע. הלל כותב ומפרסם שירים וסיפורים. שלוש בנותיו: טל, נולי והילה, וציפורה אשתו הן הראשונות ליהנות מהם.
מכירים את "דודי שמחה", "מדוע הזברה לובשת פיג'מה", "מה עושים העצים" ו"יוסי ילד שלי מוצלח"? הם רק טיפה בים השירים של ע. הלל.
באחד מהראיונות איתו ע. הלל משתף בתהליך הכתיבה:
"הסיפורים שלי יוצאים לי מהשרוול ואני גם לא עמל עליהם קשה. תהליך הכתיבה הוא שעשוע. כותבים, מוחקים, לפעמים שבועיים ימים עד שאני חש שבסיפור או בשיר שחיברתי אי אפשר לגרוע או להוסיף אפילו לא מילה אחת".
השירים והסיפורים של ע. הלל מצליחים מאוד ואהובים על ילדים ועל מבוגרים כאחד. ע. הלל זוכה להוקרה ומקבל את עיטור אנדרסן לספרות ילדים ונוער על ספרו "דודי שמחה". ברבות השנים הוא מקבל פרסים רבים לספרות ילדים ונוער וזוכה פעם נוספת בעיטור אנדרסן, הפעם על ספרו "ענן ביד".
גם בִּתחום התכנון ע. הלל קוצר הצלחה וזוכה פעמיים בפרס רוקח לאדריכלות.
ע. הלל נפטר ממחלת לב. את שירו האחרון הוא מכתיב לבתו ממיטת חוליו:
[...]
אַיָּלָה שְׁלוּחָה דוֹאָה בָּהָר.
אֱלֹהִים אַדִּירִים, אֵיזֶה הָדָר! הַלְוַאי עָלַי!
נְמָלָה, חַרְגוֹל, זוּג חוֹחִיוֹת,
אַיָּלָה שְׁלוּחָה,
עוֹשִׁים וְאֵינָם יוֹדְעִים מָה,
אֲבָל אֲנִי כֵּן:
עוֹמֵד, מִשְׁתָּאֶה, וּמְהַלֵּל יָהּ!
במילים אלה, של התפעלות והלל שלם לטבע ולחיים, ע. הלל נפרד מכל מה שהוא אוהב. שיריו וסיפוריו ממשיכים לשמח לבבות עד היום.
לעוד פעילויות עם תכנים של פעילוטקסט:
לשירים נוספים:
ארכיון שומרייה, משמר העמק | ארכיון ניר דוד (תל עמל) | ארכיון רות צרפתי-שטרנשוס | ארכיון בוריס כרמי | ארכיון מכון גנזים – אגודת הסופרים העבריים במדינת ישראל
לאחר שנים של כתיבה ויצירה היה ע. הלל מוכר מאוד, וילדים וילדות מכל רחבי הארץ רצו לפגוש אותו ולדבר איתו. עם זאת הוא מיעט להיענות לבקשות מהסוג הזה: "[...] איני נוהג להיפגש עם קוראַי הצעירים [...] מן הסיבה הפשוטה [...] כי לו נעתרתי לכל ההזמנות הייתי נאלץ כמעט כל יום לנוע בכבישי הארץ [...] ולחדול מעבודתי. על כן גזרתי על עצמי בלב דווה, להימנע מכל המפגשים."
האהבה לאנשים ולטבע הנחתה את ע. הלל גם בכתיבתו וגם בגנים שתכנן. היא ניכרת בכל אחת מיצירותיו, והקהל השיב לו אהבה. אלא שגם כותב מוכשר ואהוב לא תמיד מצליח לקלוע לטעם כולם. "הלל היקר, אני מחזיר לך בזה את רשימתך. לא יכולתי לפרסמה" – כך ענו לו מהעיתון שאליו שלח יצירה לפרסום, ומכתב הדחייה הזה לא היה היחיד שקיבל.
אולי משום כך גם הפרסים שניתנו לו לא היו מובנים לו מאליהם: "הריני מודה לך על כי הכנסת אותי במחיצתם של שני המשוררים הגדולים ח"נ ביאליק ולאה גולדברג וזכיתי להתבייל בחברתם" – זה היה מכתב התודה שלו על ההחלטה להנציח את יצירתו על גבי בול דואר.
הבולים, העיטורים והפרסים שהוענקו לו גם בתחום הספרות וגם בתחום האדריכלות הם סימן לכך שבסופו של דבר ע. הלל הצליח במה שרצה יותר מכול – לשמח ילדים ואנשים.
הפעילות הזו זמינה במסגרת שיתוף פעולה בין רשת ארכיוני ישראל (רא"י), משרד המורשת והספרייה הלאומית.
ארכיון שומרייה, משמר העמק | ארכיון ניר דוד (תל עמל) | ארכיון רות צרפתי-שטרנשוס | ארכיון בוריס כרמי | ארכיון מכון גנזים – אגודת הסופרים העבריים במדינת ישראל
.svg)
.jpg)
