פלורה ששון נולדה בבומביי עם כפית זהב בפה. היא התחנכה אצל טובי רבני בגדד שהוריה הזמינו במיוחד לביתם. הרבנים לימדו אותה תורה וטיפחו בה את האהבה שתהיה לה כל ימיה- אהבת הלימוד. אך פלורה ששון לא הסתפקה רק בספרי הקודש ובעולם הלימוד. היא עסקה רבות בפעילות צדקה וביקשה לעזור לזולת. ההון המשפחתי סייע בידה בהפצת החיסון למחלת הכולרה בקרב תושבי הודו.
בשנת 1894, לאחר שבעלה, סלימאן ששון, נפטר בפתאומיות, היא קיבלה לידיה את ניהול חברת המסחר הבין-לאומית של המשפחה, הרחיבה את פעילות החברה והתגלתה כאשת עסקים מוצלחת. פלורה הייתה מחוברת למקורותיה. כשביקרה בארץ ישראל ב-1925, אמרה, "כל הדברים עניינו אותי בארץ ישראל. אני בטוחה כי יהודינו יהפכו את ארצנו לקליפורניה קטנה ומשגשגת [...] והיהודי ישוב לחיות בצל גפנו ותאנתו."
גם רחל בתה הלכה בדרכה והייתה לאישה משכילה ונדיבה. רחל ניהלה שני בתי חולים בהודו ונבחרה לעמוד בראש ההסתדרות הציונית בהודו. היא הושיטה יד לפליטים היהודים שנמלטו מאימת השלטון הנאצי ופתחה את ביתה לאירוח חיילי צבאות הברית שנלחמו בהיטלר.
רחל ובעלה דוד עזרא היו חובבי בוטניקה וזואולוגיה, ובאחוזתם הסתובבו חיות מכל סוג ומין: בעלי כנף, צַבֵּי ענק, פילים וקופים לרוב. לאחר פטירת בעלה תרמה רחל את אוסף החיות המיוחד לגן החיות בתל-אביב.