בדעה צלולה

 | 
מעין בר-הלמר

יום המחר הוא אינו דף חלק. לכל היותר שורה.
כיתוב על משפט שכיסינו בטיפקס בלי רגע לטקס קבורה.
יום האתמול לא סתם ככה נמחק, כששעת חצות עברה.
הוא בא, מתנקז, מתרכז ותופח עד עת שאותו מעירה.

יום המחר לא בקסם נברא, לכל היותר נוצק
מכל מה שלא התאבן מזיכרון העבר אשר פעם שקק.
יום האתמול לא שוכב במגירה, מחליד וצובר אבק.
הוא רק מחכה לסימן להציץ, להפציץ את הגבול הכה-דק.

בין כל שניסינו לשכוח, ממנו לברוח, לתפוס עוד מרחק,
למה שעודדנו לפרוח כדי לחפות קצת על מה שקרה –
אבל שורשיו של הצמח עמוק במצע ונעוצים בו חזק,
זה תל ה"עבר ונגמר", לכאורה. ועכשיו כשנגלה חזרה,

ניתנה הזדמנות להביט בשגיאות האתמול בצורה ישירה,
לא דרך אותה עדשה עכורה שבינינו לבין המודחק.
ניתנה הזמנות להפנים, לתקן ולגדול, הזדמנות יקרה,
לבחון עוד כיוון, לקבל כבר בחירה ולטרוף את קלפי המשחק.



ויש אנשים שמעולם לא הסתירו קלפים, או טעות, או סיפור.
וחיו באושר עם מה שקרה אל מול מה שכאילו אמור.
תמיד ממשיכים, מתפתחים, מצליחים, ונופלים. גם נופלים. כמו כולם.
אבל יכולים להחלים, להשלים עם עצמם, לא יופקר הוא נכלם.

כן, חבל לי לומר, כישלון זה דבר שחסר פתרון-פלא מדהים.
לא אופטימיות, לא תכנונים זהירים ישמרו לתמיד מפגעים.
אז נשאר רק לפעול. ותבוא תוצאה. ונגיע רחוק, או קרוב;
החיים הם אותה אומנות מופלאה של ציור ללא מחק.

יום טוב!

נימוקי השופטים

היצירות שעלו לגמר

חטיבת הביניים
תיכון
מתוצרי תחרות הכתיבה לנוער של הספרייה הלאומית
איור: רחלי שלו
בדעה צלולה
כיתה י', אורט כרמים
|
פרוד
|
מעין בר-הלמר

יום המחר הוא אינו דף חלק. לכל היותר שורה.
כיתוב על משפט שכיסינו בטיפקס בלי רגע לטקס קבורה.
יום האתמול לא סתם ככה נמחק, כששעת חצות עברה.
הוא בא, מתנקז, מתרכז ותופח עד עת שאותו מעירה.

יום המחר לא בקסם נברא, לכל היותר נוצק
מכל מה שלא התאבן מזיכרון העבר אשר פעם שקק.
יום האתמול לא שוכב במגירה, מחליד וצובר אבק.
הוא רק מחכה לסימן להציץ, להפציץ את הגבול הכה-דק.

בין כל שניסינו לשכוח, ממנו לברוח, לתפוס עוד מרחק,
למה שעודדנו לפרוח כדי לחפות קצת על מה שקרה –
אבל שורשיו של הצמח עמוק במצע ונעוצים בו חזק,
זה תל ה"עבר ונגמר", לכאורה. ועכשיו כשנגלה חזרה,

ניתנה הזדמנות להביט בשגיאות האתמול בצורה ישירה,
לא דרך אותה עדשה עכורה שבינינו לבין המודחק.
ניתנה הזמנות להפנים, לתקן ולגדול, הזדמנות יקרה,
לבחון עוד כיוון, לקבל כבר בחירה ולטרוף את קלפי המשחק.



ויש אנשים שמעולם לא הסתירו קלפים, או טעות, או סיפור.
וחיו באושר עם מה שקרה אל מול מה שכאילו אמור.
תמיד ממשיכים, מתפתחים, מצליחים, ונופלים. גם נופלים. כמו כולם.
אבל יכולים להחלים, להשלים עם עצמם, לא יופקר הוא נכלם.

כן, חבל לי לומר, כישלון זה דבר שחסר פתרון-פלא מדהים.
לא אופטימיות, לא תכנונים זהירים ישמרו לתמיד מפגעים.
אז נשאר רק לפעול. ותבוא תוצאה. ונגיע רחוק, או קרוב;
החיים הם אותה אומנות מופלאה של ציור ללא מחק.

יום טוב!

ליצירות נוספות
תחרות הכתיבה לנוער של הספרייה הלאומית תשפ"ג
איור: רחלי שלו
בדעה צלולה
מעין בר-הלמר
,
כיתה י', אורט כרמים
,
פרוד

יום המחר הוא אינו דף חלק. לכל היותר שורה.
כיתוב על משפט שכיסינו בטיפקס בלי רגע לטקס קבורה.
יום האתמול לא סתם ככה נמחק, כששעת חצות עברה.
הוא בא, מתנקז, מתרכז ותופח עד עת שאותו מעירה.

יום המחר לא בקסם נברא, לכל היותר נוצק
מכל מה שלא התאבן מזיכרון העבר אשר פעם שקק.
יום האתמול לא שוכב במגירה, מחליד וצובר אבק.
הוא רק מחכה לסימן להציץ, להפציץ את הגבול הכה-דק.

בין כל שניסינו לשכוח, ממנו לברוח, לתפוס עוד מרחק,
למה שעודדנו לפרוח כדי לחפות קצת על מה שקרה –
אבל שורשיו של הצמח עמוק במצע ונעוצים בו חזק,
זה תל ה"עבר ונגמר", לכאורה. ועכשיו כשנגלה חזרה,

ניתנה הזדמנות להביט בשגיאות האתמול בצורה ישירה,
לא דרך אותה עדשה עכורה שבינינו לבין המודחק.
ניתנה הזמנות להפנים, לתקן ולגדול, הזדמנות יקרה,
לבחון עוד כיוון, לקבל כבר בחירה ולטרוף את קלפי המשחק.



ויש אנשים שמעולם לא הסתירו קלפים, או טעות, או סיפור.
וחיו באושר עם מה שקרה אל מול מה שכאילו אמור.
תמיד ממשיכים, מתפתחים, מצליחים, ונופלים. גם נופלים. כמו כולם.
אבל יכולים להחלים, להשלים עם עצמם, לא יופקר הוא נכלם.

כן, חבל לי לומר, כישלון זה דבר שחסר פתרון-פלא מדהים.
לא אופטימיות, לא תכנונים זהירים ישמרו לתמיד מפגעים.
אז נשאר רק לפעול. ותבוא תוצאה. ונגיע רחוק, או קרוב;
החיים הם אותה אומנות מופלאה של ציור ללא מחק.

יום טוב!


נימוקי השופטים

יצירות נוספות

יצירות נוספות