שני רגעים

תיעוד נוער בזמן מלחמה

Two moments
אנונימי
יונתן
 | 
בית חנן
רגע ראשון
7.10.2023
הייתי בבית ואמרתי לאבא שלי, "איך זה קרה בכלל? איך אף אחד לא עצר אותם?" ואני מנסה לחשוב. עלה לי רעיון די טיפשי- לבוא עם מסוק או מטוס כדי שהמחבלים לא יוכלו לחזור לעזה וכל מי ששותף לפשע הזה ייהרג. עוד דבר הוא שרק יום לפני הייתי בצפון בחופשה ותיארתי לעצמי אם היינו נשארים שם מה היה קורה, צילמתי סתם נוף עם דגל ישראל ויום אחרי זה הבנתי את המשמעות של התמונה. וגם חברים מהשכבה שלי היו ממש קרובים לעוטף עזה ומאוד דאגתי להם.
רגע שני
8.10.2023
אני פשוט זוכר את עצמי בשוק ממה שקרה ומבין את גודל האירוע וכמה הוא קשה. שאני רואה על מסך הטלוויזיה 1400 הרוגים ומצד שני אני ושאר המדינה ממשיכה בחייהם כרגיל ואני ומשפחתי מכינים פסטה כרגיל כאילו לא קרה כלום. אבל בליבי אני מרגיש פחד ושכל רגע יכול לקפוץ עלי מחבל מהחלון, מהדלת, מכל מקום אפשרי.