שני רגעים

מלון הרודס בתל אביב שעות אחר הצהריים. אני נמצא עם המכינה שלי (עין פרת ניר עם) ומתנדב עם הילדים של הקיבוץ שלנו (ניר עם) באולם ביאליק שבמלון. אולם גדול ועשרות ילדים קטנים מתרוצצים ומשחקים. פתאום, אזעקה. אני במקור ממודיעין ואני מגיב בצורה די שאננה לאזעקות, הסתכלתי על הילדים והרגע הזה שהפרצוף שלהם שהשתנה תוך שניות משמחה לאימה היה שובר, פתאום אתה מבין מה הילדים האלה חווים במשך שנים, לא רק בזמן מלחמה. אני חושב שזה היה הרגע שהחלטתי שאני לא אגדל את הילדים שלי בעוטף.

מוצ"ש של ה-8.10 אני מחפש איפה אני יכול לעזור ואומרים לי לבוא לחמ"ל של 'לב אחד' בבאר שבע. ביום ראשון אני נוסע לבאר שבע עם עוד חבר ומתחילים ארבעה ימים מטורפים שהייתי שם בחמ"ל וישנתי שם עם חבר ושלחנו מלא משלוחים לחיילים ולבסיסים. כמעט לא ישנו באותו שבוע אבל הוא היה מלא עשייה והרגשתי משמעותי בטירוף, הרגשתי שאני תורם למדינה שלי וזאת הייתה הרגשה מדהימה. אחרי ארבעה ימים עזבתי כדי ללכת להיות עם הקיבוץ של המכינה שלי (עין פרת ניר עם) .אבל אני אזכור את הארבעה ימים האלה להרבה זמן