שני רגעים

הייתי באופקים. באותו יום קמתי ב-6:20 לאזעקה ראשונה ומאז לא הפסיקו האזעקות. כל 7 דקות אזעקה. רצינו לצאת להתפלל כי אזעקה זה לא מה שיפריע לנו. כשיצאנו מהבית שמענו רעשים של פיצוצים. חשבנו שילדים עושים זיקוקים עד ששמענו צרור יריות והבנו שזה משהו יותר גדול. המחבלים היו בתחילת הרחוב והייתה הרגשה של פחד וחוסר ודאות. היריות לא הפסיקו במשך שעה וחצי-שעתיים עד ששוטרים וחיילים הגיעו. באותו יום בערב חזרנו לעפולה, ולמחרת בבוקר הלכנו להוציא את הכדור הזה מהאוטו.

הייתי בבית, הייתה אזעקה וכולנו הלכנו לממ"ד.