שני רגעים

תיעוד נוער בזמן מלחמה

Two moments
אנונימי
הילה זמצ'וק
 | 
חיפה
רגע ראשון
11.10.2023
הייתי אצל חברה שלי, חשבנו שיהיה בסדר ולא חשבנו שאמא שלה צריכה לדאוג כל כך לגבי המלחמה (היא לא נתנה לנו לצאת מהבית). שאלנו את אמא שלה אם אפשר לצאת לפארק והיא לא הסכימה. התחילה אזעקה. נבהלנו ורצנו למקלט שיש להם מתחת לבית. פגשנו את כל השכנים שלהם. שאלנו את חברים שלנו דרך הוואצאפ אם הם בסדר. אחרי כמה דקות אמא שלי התקשרה אליי וביקשה ממני לצאת ולרוץ אליה כי היא חיכתה לי בחוץ, רצתי אליה והלכנו למדרגות שעולות אליי הביתה כי אין לנו ממ"ד או מקלט. בסוף עלינו הביתה וראינו חדשות, אמרו לכבות את האורות ולסגור את החלונות אז סגרנו.
רגע שני
13.10.2023
יומיים אחרי האזעקה בחיפה אמא שלי החליטה שאני אשן אצל חברים לילה אחד כי היא הייתה מאוד מודאגת מזה שאין לנו ממ"ד או מקלט בבית ולחברים שלנו יש ממ"ד. ישנתי אצלם לילה אחד בשביל להרגע מכל הלחץ ומהפחד שתהיה שוב אזעקה. אחרי היום הזה החלטנו שזה בסדר שאני אהיה בבית, נרגענו. מאז לא הייתה שוב אזעקה בחיפה (נכון לרגע זה).