שני רגעים

בשבעה באוקטובר אלפיים עשרים ושלוש הייתי בבית שלי כמו הרבה אנשים אחרים ויום לפני ציפיתי לשבת כיפית ומהנה. אך, הדברים לא הלכו לפי התוכניות. בשש וחצי בבוקר היתה אזעקה אשר העירה אותי וברגע הראשון לא הייתי מסוגל להאמין. אחרי האזעקה, פתחנו את הטלוויזיה וגילינו את הזוועה שהיתה במדינה. זה היה לא נעים בכלל.

התאריך הראשון בו שחררו את החטופים. הרגשתי סוף סוף תקווה בתוך כל החושך והעצב שהמלחמה גרמה לי. אני מקווה שכל שאר החטופים ישתחררו.