שני רגעים

תיעוד נוער בזמן מלחמה

Two moments
אנונימי
ליה
 | 
רחובות
רגע ראשון
7.10.2023
השבת השחורה הייתה אמורה להיות יום ממש כיפי. תכננו לעשות על-האש עם חברים באותו יום, ולהכין את מה שנשאר מהשיעורים במתמטיקה שהמורה נתנה לחופש. אבל ב-6:40 בבוקר שמענו את האזעקה הראשונה. ישבנו בממ"ד, אני וההורים שלי והאחים, וההורים פתחו את כל אתרי החדשות וחיכו למשהו. פתאום אבא שלי אומר "תראו, פרסמו פה תמונה מקיבוץ בעוטף עזה. אלה מחבלים, תסתכלו, הם על מצנחי רחיפה- כמו בחוף הים, הם חודרים ככה לקיבוץ". אמא שלי אמרה לו שהיא לא מאמינה לצהובונים כאלו שמפרסמים רכילויות, ושהוא "מפחיד את הילדים", ושעד שהיא לא תשמע משהו ממקור רשמי אמין, היא לא מאמינה לכלום. וזה באמת נראה לנו כמו בדיחה. מחבלים שנכנסים עם מצנחי חוף לקיבוצים? זה לא יכול להיות במציאות.... חמש דקות אחר כך זה הופיע בחדשות.
רגע שני
10.10.2023
ב-10.10, כשעוד לא חזרנו לבית ספר, המחנכת שלי יזמה זום שבו ילד מהכיתה לימד את כולנו מרחוק להכין רוגעלכים. זה היה ממש כיף, כי דיברנו תוך כדי האפייה, ואחר כך, בזמן שהרוגעלכים היו בתנור, אני ואבא שלי עזרנו לארוז חבילות לחיילים, וכשסיימנו והוצאתי אותם מהאפייה, ראיתי שהם יצאו נורא מכוערים, ובכלל לא קטנים ויפים כמו של הילד שלימד אותנו להכין, אבל הם בכל זאת היו ממש טעימים. בתמונה רואים אותי בזום עם הכיתה באמצע ההכנה, כשכבר יש רוגעלך או שניים מוכנים, ואני חותכת משולשים בבצק בשביל הנוספים.