פְרידְריך לוֹבֶנְבֵּרְג ,יהודי וינאי צעיר, מואס בחייו ומצטרף לאציל גרמני ששמו קינְגְסְקוֹרְט למסע לאי בודד. בדרכם הם עוצרים בפלשתינה העגומה והשוממה. כעבור 20 שנה הם שבים לפלשתינה ומגלים,לתדהמתם, עולם חדש ומופלא: אלטנוילנד.
בנימין זאב (תֵיאודור) הרצל
עיתונאי ומשפטן ממוצא אוסטרי. לאחר שהושפע עמוקות מסיקור משפט דרייפוס, החל לקדם את רעיון הקמת מדינה יהודית. יזם את הקונגרסים הציוניים והיה פעיל בהם. בספריו וביומנו חזה הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, חזון שהפך למציאות.
פעילות מסכמת:
ב"אלטנוילנד" יש סיפור מסגרת שתואם את הסוגה (ז'אנר) הספרותית של סיפורי מסע שבהם גבר מבוגר אמיד ובן לוויה צעיר מטיילים בעולם. שני הגיבורים חוזים בהפרש של 20 שנה בתהפוכות שעברו על ארץ ישראל.
כיצד סייעה המסגרת הספרותית לסיפור שהרצל ביקש לספר? במה היה שונה הספר אילו היה עוסק בתיאור הדרגתי של השינויים שהתרחשו באזור?
שאלה לדיון:
ספר כמו זה מכונה לעיתים "ספרות מגויסת", שכן הוא נכתב כדי להעביר מסר אידיאולוגי ופוליטי.
האם, לדעתכם, סיפור כזה יכול וצריך להיבחן בעיניים ספרותיות, או שראויה לו רק קריאה היסטורית?
פעילות מסכמת:
על אילו עובדות הסתמך הרצל בתארו את החברה היהודית המתקדמת בארץ? עלאילו תקוות ואידיאולוגיות הסתמך?
שאלה לדיון:
הרצל תיאר בספרו אוטופיה, אף שוודאי ידע שאין לה תוחלת במציאות.
האם, לדעתכם, דרך זו היא הדרך הנכונה לעודד אנשים לרעיון המדינה היהודית? מה הייתה ההשפעה של הספר אילו תיאר גם כישלונות ובעיות של החברה בישראל העתידית?
שאלה לדיון:
הרצל כתב את הספר לאחר שנוכח לדעת שספר רעיוני-מדיני לא מעורר את ההדים הדרושים.
כיצד סיפורים עלילתיים ובדיוניים מעוררים את בני האדם רגשית ומקדמים שינויים חברתיים?
לפרקים נוספים:
ההסכת של המרכז ללימודי רוח בספרייה הלאומית הופק בשיתוף עם הפיקוח על הוראת הספרות במשרד החינוך ובתמיכת קרן עזריאלי. ניהול והפקה: גליה פולק-ארביב; הגשה ועיצוב סאונד: עומר סנש; תחקיר: לאה קליבנוף-רון; כתיבה: יותם פוגל; במאי: נמרוד עציון; משחק: איציק ויינגרטן, תומר בן עמרם, ליאור אביבי, עדי דרורי; פיתוח תוכן: איילת גרשוני.
