שימו לב: קריאות מגוונות
"מהי אם כן שימת לב?
נקודה זעירה של מודעות,
הפרט הבולט על רקע כל הפרטים.
הוא תופס את שרוולך בעוקצו של הדבר עליו נתת דעתך
ומעורר אותך לשים אליו לב, כאשר אתה משחרר את עצמך."
(וֶרְלִין קְלִינְקֶנְבּוֹרְג)
כיצד אנו מלמדים את תלמידינו לשים לב? כיצד אנו מנחילים להם את תחושת החשיבות של תשומת לב לפרטים כדרך למעורבות של ממש בעולם? אני מלמדת ספרות אנגלית, ובשיעוריי תשומת לב היא נקודת ההתחלה של הלימוד. אני מופתעת מהיקף התרגול הנדרש ומההבנה עד כמה הקריאות המרובות והמגוונות משרתות את פיתוח תשומת הלב.
כבניין חסר חלונות ודלתות, טקסטים נראים לעיתים בלתי חדירים. לחלופין, הם עשויים להיראות כה פשוטים עד שאינם ראויים לתשומת לב. רק על ידי שימת לב לתכונות מסוימות – צלילים, מילים, מבנים והשפעתם עלינו – כמו גם לתגובות או לזיכרונות שהם מעוררים בנו, נהיה מסוגלים למצוא פתח כניסה אליהם ולהתחיל להתמצא בהם.
ריבוי קריאות הוא הכלי היעיל ביותר, לדעתי, לפיתוח תשומת לב. קריאה בשיתוף פעולה ובדרכים בלתי צפויות מסייעת לכולנו לתת את הדעת על חלקיו השונים של הטקסט. כיצד זה קורה? החלפה בין קוראים על פי שורות, סימני פיסוק, משפט או דובר וכן קריאת מן הסוף להתחלה חושפות בטקסט קווים ותכונות שנסתרו מעינינו קודם לכן. לפתע פתאום עלינו לשים לב לארגונו של הטקסט. אנו מבחינים באורך המשפטים: אם הם קצרים, ארוכים או באורך משתנה. אנו שמים לב כיצד שורות או משפטים משמשים לשם ארגון רעיונות והעדפתם. כחלק מהקריאה תוך שיתוף פעולה התלמידים מתנסים בביטוי קטעים שונים בְּקול; אמירת המילים מעוררת גילויים חדשים אשר נחבאו בקריאות קודמות, ולכן לא סייעו בהבנה.
לקריאות אלה יש דרך משלהן להאט את הטקסט ולהאירו, וכך המרחב נפתח, והמילים והביטויים נחשפים. אני נזכרת כיצד המורה שלי לפסנתר נהג לתרגל אותי בנגינת קטעים קשים על ידי חזרה רבת-פעמים תוך שינוי מיקום ההדגשות באופן שהוא זר ליצירה. הסינקופּות הללו – מוזרות ככל שתהיינה ליצירותיהם של שופֵּן או שוּמן – סייעו לי לשים לב לַדפוסים ולמקצבים האמיתיים של היצירות ולהבין את האפשרויות שעמדו בפני המלחין ונדחו על ידיו. האטת הנגינה האריכה את המרווחים בין התווים ועזרה לי, בסופו של דבר, לנגן כל תו ביתר ייחודיות. קריאה משותפת חוזרת ונשנית של שיר בכיתה, בכל פעם בהפסקות ובמבנים שונים, מסייעת במתן במה לכל מילה, ביטוי ושורה ולדירוג חשיבותם בטקסט. כל זה פותח אפשרויות למתן תשומת לב.
והרי כמה מדרכי הקריאה המגוונות המשמשות אותי רבות בכיתותיי:
- קריאה עד סימן פיסוק, משפט, שורה ואפילו מילה.
- הקורא לאחר מילה (או שתיים) חוזרת בטקסט או לאחר פעלים, שמות עצם או תוארי שם.
- קריאה במקהלה: חלוקת הכיתה לשתי קבוצות הקוראות זו אחר זו לפי משפטים, סימני פיסוק, פסוק וכיוצ"ב.
- קריאה המעוררת תגובות: קבוצה אחת קוראת, והאחרת מגיבה לה בקריאות, כגון: כן! ואוו! לא! אחרי כל קטע.
- קריאה בקולות שונים או באינטונציה (הנגנה) שונה. זו דרך משעשעת שבו-בזמן מעוררת אותנו לתהות על הנימה האמיתית של הטקסט.
אני מרבה תמיד בקריאות חוזרות ומגוונות, והתלמידים מפצירים בי, לא פעם ולא פעמיים, להוסיף עוד ועוד מהן.
קריאה ממשית של טקסט מותנית באיסוף מידע מספיק כדי לשאול, לבחון ולפרש. איסוף מידע מותנה בראש ובראשונה בכך שהבחנו בפרטים. אם תלמידינו יוכלו להיתפס "בעוקץ הדבר", אזי יהיו מוכנים לשאול את השאלות וליצור את הקשרים הנחוצים ליציקת משמעות לטקסט ולעולם שמחוצה לו.
