"הבלדה על יואל משה סלומון" מתארת את השלבים הראשונים בהקמת פתח תקווה. האומנם? בשיעור נכיר את מייסדי פתח תקווה, נשווה בין האירועים ההיסטוריים לבין אופן התיאור שלהם בשיר ונשאל מה קורה לחזון כשהוא פוגש את המציאות? מה קורה ליוזמה הראשונית כשהיא פוגשת את דור ההמשך?
כאשר חזון נפגש במציאות מתגלים פערים
הביטו בתמונותיהם של ארבעת מייסדי פתח תקווה:
הביטו גם בתמונות של החלוצים:
%20(1).png)
ארבעת מייסדי פתח תקווה היו אנשים דתיים-חרדים מבני "היישוב הישן" בירושלים. בניגוד לחלוצים הנראים בתמונות האחרות, שרובם היו רווקים שעזבו את משפחותיהם ואת אורח החיים הדתי ועלו לארץ ישראל כדי לקיים בה חברה חקלאית-חילונית-ציונית-סוציאליסטית, מייסדי פתח תקווה היו מאנשי "היישוב הישן" (כינוי ליהודים שגרו בירושלים במשך מאות שנים והתקיימו בזכות צדקה וכספי חלוקה מאת יהודים מחוץ לארץ). כמו שאר שכניהם, גם מייסדי פתח תקווה היו בעלי משפחות, הם לא היו חקלאים וקיימו אורח חיים דתי לחלוטין. מנגד, הם לא שאפו לכונן חברה שוויונית או סוציאליסטית. ואף על פי כן הם היו חלוצים: הם התנגדו לצורת החיים ביישוב הישן, פרצו חומות, הלכו נגד הזרם, הקימו יישובים חדשים ושאפו ליצור חברה חדשה המתפרנסת מיגיע כפיה.
הביטו בתמונות מימיה הראשונים של פתח תקווה:
%20(1000%20%C3%97%20500%20%D7%A4%D7%99%D7%A7%D7%A1%D7%9C)%20(1).png)
מסמך התקנות שפורסם בשנת 1882 עוסק במגוון תחומים בהתנהלות חיי המושבה, וניתן ללמוד ממנו רבות על האופי שהמייסדים ביקשו לתת לפתח תקווה. קראו את תקנות חברת פתח תקוה, שחיברו מייסדי המושבה שנים ספורות לאחר הקמתה.
תקנה ה: "איש... לא יצא לדור אל המקום הזה עד אם הכינו מקום לתפילה, בית טבילה ותנור לאפיה."
תקנה ו: "יש למנות עליהם תלמיד חכם מומחה אשר רבני ירושלים סמכו ידיהם עליו... יש למנות מלמד אשר ילמד תורת ה' וגם ישגיח עליהם [על הילדים] לבלתי יתהוללו." ובהמשך: "חובה... להכין אויר זך ובריא. על הדרים לנטוע כל אחד ואחד לפני ביתו אילני פירות או אילני סרק הנותנים ריח טוב ומצרפים את האויר... כן גם... לשמור כל אחד סדרי הטהרה והנקיות בביתו ובחצרו."
פרק שני, תקנה ד: "כל החברים יתאחדו יחד לשים עליהם פרנסים העוסקים עם הציבור לשם שמים ואליהם ישמעו ולא יסורו מדבריהם."
האזינו לשיר "הבלדה על יואל משה סלומון", קראו אותו בכיתה וענו על השאלות הבאות בעל-פה או באמצעות סימון בשיר עצמו:
המסע לאוּמְלַבֶּס
נלך 150 שנה אחורה בזמן. לאורך הירקון, הגדול שבנחלי החוף בישראל, פעלו טחנות קמח רבות שביקשו לנצל את זרימת המים הרבה שלו. על שם טחנות אלו נקרא הכפר הערבי ששכן על גדת הנחל אוּמְלַבֶּס (או מְלַאבֶּס) – שיבוש השם הלועזי לטחנת קמח – Moulin. מי הירקון שימשו את תושבי הסביבה ואת בהמותיהם, אך המים היו מזוהמים ובוציים, האדמות היו במצב גרוע, והאזור כולו נראה שומם ולא מפותח.
באותו הזמן בירושלים הצטופפו יהודי העיר בעוני ובדלות בין חומות העיר העתיקה ונסמכו על כספי החלוקה שנשלחו מקהילות יהודיות בחו"ל. לא כל תושבי העיר היו מוכנים להמשיך בדרך חיים כזו, ובשנת תרל"ח (1878) הגיעה לאומלבס משלחת של יהודים ירושלמים לבחון אם יהיה ניתן להקים שם יישוב חקלאי.
המייסדים המוזכרים בשיר הם יהושע שטמפפר, דוד מאיר גוטמן, זֶרַח ברנט ויואל משה סלומון, כולם ירושלמים מאנשי "היישוב הישן". מלבד הארבעה המוזכרים בשיר, פעלו לייסוד המושבה אנשים נוספים, ביניהם יהודה ראבּ, שהיה גם הוא שותף למסע הרוכבים.
מעמק עכור לפתח תקווה
הבלדה מתארת את האזור כפי שמצאו אותו חברי המשלחת, בוצי, עלוב ומסוכן לבריאות: "ליד אומלבס הם חנו בלב ביצות וסבך", וממשיך בתיאור המקום כחסר חיים: "אם ציפורים אינן שרות המוות פה מוֹלך." ואולם תיאור מסע הרוכבים בשיר מערבב, למעשה, שני מסעות היסטוריים שערכו הגיבורים לעבר אדמות פתח תקווה. במסע הראשון נשאר סלומון ללון באזור כדי לבחון אותו מקרוב, ואילו שאר חברי המשלחת חזרו לירושלים. ד"ר קָלֶרְמוֹ מָזָרָקִי, הרופא היווני-הירושלמי המוזכר בשיר, הצטרף רק במסע השני כדי לחוות את דעתו בשאלה אם ניתן לקיים באזור חיים, והוא אכן אמר שהאזור לא מתאים למגורים.
חברי המשלחת לא נרתעו. הם החליטו לקנות את אדמות אומלבס ולהקים עליהן מושבה יהודית חדשה שנקראה פתח תקווה. שם המושבה נקבע בהשראת פסוק מספר הושע: "וְנָתַתִּי... אֶת-עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה" (הושע ב, יז). הפסוק הוא חלק מנבואת נחמה שמתוארים בה שיבת עם ישראל לארצו לאחר חורבן הבית והגלות, הפרחת הארץ השוממה וחידוש הברית בין עם ישראל לאלוהיו.
השם שבחרו המייסדים מבטא את שאיפותיהם ואת אמונתם שכך הם נעשים חלק מהגשמת הנבואה, אך כפי שהזהיר אותם ד"ר מזרקי, הניסיון להקים יישוב בלב הביצות היה קשה ומסוכן. מחלת המלריה, הקושי לפתח חקלאות בת-קיימא, גאות מי הירקון וסכסוכים בין המתיישבים הראשונים לבין עצמם ובינם לשלטון העות'מאני הביאו לאחר כשנתיים לעזיבת המושבה. גם המייסדים המוזכרים בשיר עזבו בשלב זה את פתח תקווה.
פתח תקווה: ניסיון שני
בשנת 1886, כשמונה שנים לאחר תחילת ניסיון ההתיישבות הראשון וחמש שנים לאחר שהוא כמעט כשל, נעשה ניסיון נוסף לחזור למקום ולהקים את המושבה. הפעם היה המהלך מוצלח יותר, בין היתר בזכות סיוע כלכלי ומקצועי שהעניק הברון רוטשילד לכלל המושבות באמצעות שליחיו לארץ ישראל. המתיישבים – חלקם חדשים, חלקם מהגרעין המייסד – החלו בפיתוח המושבה מחדש, והפעם היא התבססה וגדלה ולא ננטשה עוד.
ומה עלה בחלקם של גיבורי הבלדה? דוד גוטמן ויהושע שטמפפר שבו לפתח תקווה וכיהנו בה בתפקידי ציבור עד מותם, יואל משה סלומון התגורר זמן-מה ביהוד ולאחר מכן שב לירושלים והתגורר בה עם משפחתו עד מותו, וזרח ברנט התיישב בפתח תקווה המחודשת לאחר שנים אחדות שבהן שהה בלונדון, עיר הולדתו, והיה שותף גם ברכישת קרקעות ליד העיר יפו.
נסכם את הידוע לנו על שלבי הקמת פתח תקווה, ניתן להיעזר בטבלה הבאה ולהוסיף שורות לפי הצורך.
רוב התיאורים ההיסטוריים, וכך גם בבלדה על יואל משה סלומון, מתמקדים בדמויות של גברים יחידים שעלו לנקודת היישוב, נאבקו באיתני הטבע והקימו את המושבה. אולם, כפי שהזכרנו, המייסדים היו בעלי משפחות, שחלקן אף הצטרפו להקמת המושבה וגרו בה בימיה הראשונים.
הצעה לעבודה בקבוצות
דמיינו שאתם מחליטים להקים מושבה חדשה באחד האיזורים הפתוחים (המעטים) שנותרו במדינה.
תוכלו להיעזר בפורמט הבא או ליצור פורמט משלכם.
הצעה לפעילות בזוגות
כיום פתח תקווה היא אחת הערים הגדולות בישראל ושוכנת בלב גוש דן ההומה והצפוף. בשנת 2021 הפיקה עיריית פתח תקווה סרטון תדמית לעיר. צפו בו:
https://www.israelhayom.co.il/culture/stage/article/6730116.
במהלך השיעור הכרנו מעט את מייסדי העיר ואת שאיפותיהם לגבי האופי שלה.
כתבו מכתב בשם אחד המייסדים לעיריית פתח תקווה על הפערים שבין החזון למציאות.
