בין בדיון למציאות

ביצירות אומנות קיים מתח בין בידיון למציאות

משימת הכנה לשיעור:

נבקש מהתלמידים לחשוב מה הם זיכרונות הילדות החזקים ביותר שלהם, לחפש בבית תצלום שקשור לאחד מזיכרונות אלה ולשלוח אותו אלינו. את התצלומים נאסוף למצגת ובהקרנתה נפתח את השיעור. נזמין כמה מתנדבים לספר את סיפור הזיכרון שמתעד התצלום שהביאו.

דיון:

·        האם, לדעתכם, הייתם זוכרים את האירוע אלמלא הייתה לכם התמונה הזאת?

·        האם אתם חושבים שמישהו מבין הנוכחים באירוע בזמן אמת היה מספר אחרת את הסיפור שסיפרתם לנו?

·        עד כמה, לתחושתכם, הזיכרון שלכם את האירוע מושפע מהאופן שבו סיפרו עליו, ועד כמה הוא תואם את המציאות "כפי שהייתה"?

רבים מאיתנו משמרים זיכרונות רחוקים באמצעות תמונות. לעיתים התמונות מחזקות זיכרון, ולעיתים הן יוצרות זיכרון שווא או זיכרון שתול שלא היה לנו בלעדיהן. אם כך קורה בזיכרונות של דברים שחווינו בעצמנו, הוא קורה על אחת כמה וכמה גם בזיכרון הקולקטיבי.

"אולי היה זה רק חלום / אולי רק אגדה"

אלי אשד, סופר וחוקר תרבות פופולרית בישראל, כתב כך על הבלדה: 

"מסתבר כי כאשר כתב יורם טהרלב את הבלדה, הוא לא שיער בנפשו שהוא נכנס לשדה מוקשים של נושא היסטורי שלגביו התנהל וויכוחים סוערים ונזעמים עוד משנות העשרים וכי הוא פותח בלי שהתכוון לכך קן צרעות מטורף שהותיר פצעים אצל צאצאים שונים של מייסדי פתח תקווה. השיר שהביא לפרסומו מחדש של יואל משה סלומון הביא גם לסערת ויכוחים מרים בין צאצאיהם של אישים שונים שהוזכרו בבלדה. אלה חשו שאבותיהם נתפשים כמושמצים מאחר שטהרלב הציג את אבותיהם כרכי לב שנמלטו בבהלה מהאיזור לאחר שהרופא היווני הכריז על אדמות אומלבס כאיזור מחלות".

כאמור, סביב הבלדה שכתב טהרלב התעוררה "מלחמת גרסאות" בין צאצאי משפחות מתיישבי פתח תקווה הראשונים, ואף התעורר ויכוח על עצם השאלה הערכית-תרבותית בנוגע למחויבות היוצר להיצמד לעובדות ההיסטוריות. את הגרסאות השונות בוויכוח נכיר דרך דיון בקבוצות.

כל קבוצה תקבל כרטיסייה ובה טענות של נציגים שקשורים לסיפור על חוסר המהימנות של הבלדה. הקבוצה תציג לפני הכיתה את הגישה של הנציג שקיבלה בכרטיסייה ותוסיף טיעונים שיצדיקו את גישתו.

כרטיסייה 1: יורם טהרלב – הפזמונאי

בתשובה על שאלת המראיין מה הביא אותו לכתיבת השיר "הבלדה עליואל משה סלומון", ענה היוצר, יורם טהרלב, כך:

"הגעתי לכתיבת הפזמון לאחר קריאת הספר 'זכרונות ארץ ישראל' של אברהם יערי ,ספר שפעם נמצא כמעט בכל בית ושהביא קטעי זכרונות של ראשוני ההתיישבות בארץ מאנשי עלייה הראשונה, השנייה והשלישית. ושם תוך כדי קריאה נתקלתי בזכרונותיו של טוביה בנו של יואל משה סלומון. הוא סיפר איך אביו ועוד כמה אנשים הגיעו לראשונה לאדמות האיזור שהפך להיות פתח תקווה עם רופא יוני מזאראקי שהגדיר את המקום כלא ראוי לישוב אדם ואיך למרות אכזבתם הקשה מפסק דינו הם החליטו לבסוף להמשיך ולקיים במקום את יישובם.

והסיפור הזה הקסים אותי. ריגש אותי. יואל משה סלומון זה איש שרבים לא שמעו את שמו עד שאני כתבתי עליו את השיר.

אני למשל בקיבוץ שלי שמעתי על בני העלייה השנייה ולא שמעתי על אף אחד מלפניהם. פתאום תוך כדי הקריאה גיליתי את הישוב הישן החרדי שגם הם בנו ישובים בארץ לפני כולם, ישובים כמו פתח תקווה. כל הקבוצה הזאת של יואל משה סלומון היו אנשים חרדים שהקימו את המושבות הראשונות.
ישבתי וחשבתי איך אפשר לעשות מהסיפור המדהים הזה פזמון..."

מתוך: "הבלדה על יואל משה סלומון חלק א", אלי אשד,2008

‍

כרטיסייה 2: פרופ' יפה ברלוביץ – נינתו של זרח ברנט וחוקרת העלייה הראשונה

"אנשים לוקחים את הבלדה ומלמדים אותה כהיסטוריה ובבתי הספר אבל זה לא היה ולא נברא.

כל האנשים האחרים שמוזכרים בבלדה עשו דברים גדולים ... ולעומתם גיבור הבלדה יואל משה סלומון לא היה כזה גדול. הוא לא נשאר ללון במקום. הוא ברח מהביצות חזרה לירושלים ומעולם לא גר בפתח תקווה. 

איפה היה יואל משה סלומון בשנים שפתח תקוה התאוששה אחרי הקדחת של 1880? כמו כל המתיישבים, גם הוא עזב את המקום הרע ... לאחר שנה החלו המתיישבים לחזור אט אט לפתח תקוה (5-1884) ולשקם אותה מחדש, אבל יואל משה סלומון לא חזר. כבר ביהוד הטיף נגד השיבה לפתח תקוה, ואף איים מפני סכנת המוות השרויה במקום. לכן, כאשר הכל קמו וחזרו, הוא עזב לירושלים, ושם חי עד יומו האחרון. סלומון התנגד בכל תוקף לחזור לפתח תקוה, הוא האמין בכל ליבו שהמקום מסוכן [...] בשבילנו, שמכירים את הסיפור הקשה הזה, להקשיב למילות השיר המשבח והמהלל את האיש שכל כך פחד– ולהעמיד אותו כגיבור, זה ממש מגוחך [...] ומכאן השאלות המתבקשות: למה בחר השיר להלל דווקא את  האיש שברח [...] למה?"

מתוך:"הבלדה על יואל משה סלומון חלק א", אלי אשד,2008

כרטיסייה 3: אהוד בן עזר ממשפחת ראב, ממייסדי המושבה פתח תקווה ששמם לא הוזכר בבלדה

‍

"המראיין: האם אתה חושב שהבלדה של יורם טהר לב היא שיקרית?

אהוד בן עזר, נכדו של יהודה ראב: ודאי. הכל צ'יזבאט היסטורי אמנם יפה, שאחרת לא היו יודעים כלום על תולדות פתח-תקווה ד"ר מאזאראקי לא היה במשלחת ההזוייה שרקם יורם טהרלב מעדויות שונות, שאותן צירף יחד בחוסר אחריות היסטורי, ובעצמו הוסיף 'אולי זו אגדה'.

המראיין: או קי חוסר אמינות, אבל למה זה מפריע לך כל כךהרי הכל מדובר רק בפזמון שמראש אינו מתיימר כלל להיות אמין ?

אהוד בן עזר: הבעיה שלי היא עם השאלה האם יקבלו הדורות הבאים את רוב המידע שלהם על סיפור יסוד פתח תקווה מהבלדה הזאת של יורם טהרלב? הבעייה איננה בבלדה היפה, השירית, הספרותית, הלגיטימית מכל קנה-מידה שהוא, שיורם כתב. הבעייה היא שהבורות כל-כך שלטת עד שמערכת החינוך בבתי הספר, כלומר כותבי ספרי הלימוד וכמובן גם המורות, קיבלו את הבלדה כמקור המוסמך היחיד ללמוד ממנו על תולדות פתח-תקווה, ואפילו הממונים על הצבת הפסלים המכוערים בכיכר המייסדים אינם יודעים כנראה על תולדות ראשיתה של המושבה יותר מהכתוב בבלדה הבידיונית הזו.

זה כאילו היו לומדים את תולדות מלחמת השחרור רק לפי 'מגש הכסף' של אלתרמן ומבלי להתייחס להיסטוריה של אותה תקופה. אבל אולי בעוד שנים גם תולדות מלחמת השחרור תישכחנה, ויישארו רק השירים, ובייחוד המולחנים. וה'אליהו הכהנים' של העתיד ישתמשו בהם כבנקודת מוצא לספֵּר את קורותינו במשולב בתולדות הזמר העברי".

מתוך: "הבלדה על יואל משה סלומון חלק ב", אלי אשד, 2008

כרטיסייה 4: זהבה בן דוב, נינתו של יהושע שטמפפר

"הסיפור הזה עורר כעס גדול במשפחה שלנו. היללו ופיארו את יואל משה סלומון. והוא בכלל לא נשאר לישון שם כפי שחושבים. הוא היה רק אחד מרבים. למה כולם זוכרים רק אותו?"

מתוך:"הבלדה על יואל משה סלומון חלק ב", אלי אשד,2008

כרטיסייה 5: רזי בן עזר, צאצא של יהודה ראב, ממייסדי פתח תקווה ששמם לא הוזכר בבלדה

"במשפחה שלי, משפחת בן-עזר-ראב, יש מערכת יחסים מסובכת של אהבה-שנאה עם השיר הענק הזה... כי השיר משמיט שתי אמיתות היסטוריות חשובות שיחד עם שטאאמפר, גוטמן, ברנט וסלומון, מי שהדריך את החבורה היה אבי סבי, יהודה ראב ושמי שבאמת בילה לילות לבד על הירקון, לא היה סלומון, שהיה איש הישוב הישן של ירושלים, אלא יהודה ראב הצעיר, הפוחז, בן העשרים. ראב הוא גם זה שהיה השומר הראשון של המושבה, חורש התלם הראשון, וחופר הבאר הראשונה רק חולשה אחת היתה לו: הוא שנא עסקנות, והיה צנוע בצורה קנאית, ולכן שמו לא 'נדחף' לספרי ההיסטוריה כמו אחרים ממייסדי פתח תקווה". 

מתוך: "הבלדה על יואל משה סלומון חלק א", אלי אשד, 2008

כרטיסייה 6: גרשון סלומון, נין אחיו של יואל משה סלומון

"גרשון סלומון: אין ספק שהיוזם של כל פרוייקט פתח תקווה היה יואל משה סלומון הוא הוא שהמציא את השם 'פתח תקווה' ומשמעות השם שבכך נפתח פתח תקווה לגאולת הארץ. כל שאר הטענות הן קשקוש ואין להן שחר.

המראיין: יש טענה שהוא בכלל לא גר בפתח תקווה.

גרשון סלומון: הבל הבלים. את רוב זמנו היה מבלה בפתח תקווה. היה לו בית בפתח תקווה. [...]

כל המגמה והאידאה של יציאה מן החומות בירושלים וגאולת האדמה בארץ ישראל עם ישובים חקלאיים זה הכל פרי פעילותו של יואל משה סלומון. אבל תבין כל הרעיונות הללו היו של יואל משה סלומון אבל לא הוא יצר אותם. הוא המשיך בכך את המסורת המשפחתית. זה היה מפעל לפי תורה ורעיונות של אביו מרדכי וסבו זלמן צורף פיתחו ועברו מדור לדור ויואל משה סלומון לקח על עצמו להגשימם. [...]

רק לאחר שסלומון התיישב בפתח תקווה והראה לכולם שאפשר לקיים שם חיים של ישוב רק אז הצטרפו אליו ראב ושטמפר ושלושתם ממשיכים ישוב בפתח תקווה. הוא היה הראשון לפני כולם שהתישב שם הוא היה הראשון שקנה אדמות במחיר כמעט חינם כי אלה היו אדמות ביצות. [...] תבין גוטמן, ראב, שטמפפר, ברנט וכל השאר בוודאי שהיו חשובים ואיש אינו מטיל ספק בתרומתם. אבל בסופו של דבר מי הם היו? היו יהודים פשוטים מהונגריה בלי יחוס, בלי חזון, בלי כלום שבאו לעבוד את האדמה. הם בכלל לא הכירו את הארץ הזאת לא ידעו מה התנאים שבה. הם היו זקוקים למנהיג שיספק את החזון והרעיונות ואת כוח הדחף. וזה היה יואל מש הסלומון שהיה לו חזון ותוכנית עתיד מפורטת. ויואל משה סלומון ובנייתה של פתח תקווה היו חוליה בשרשרת הזאת".  

מתוך: "הבלדה על יואל משה סלומון חלק ב", אלי אשד, 2008

‍

כל הציטוטים מהראיונות במערך ובכרטיסיות לקוחים מכאן:

https://www.e-mago.co.il/Editor/history-2569.htm, "הבלדה על יואל משה סלומון חלק א", אלי אשד, 20.11.2008.

לכרטיסיות

‍

לנוכח העובדות החדשות שיתבררו כעת לתלמידים לאחר לימוד הבלדה עצמה בשיעורים הקודמים, נציף את השאלות הבאות:

·        האם תיאור הקמת פתח תקווה בַּשיר הולם את ההתרחשות ההיסטורית?

·        מה הם הפערים בין השיר לסיפור ההיסטורי?

·        כיצד המאפיינים הספרותיים של סוגת הבלדה משפיעים על עיצוב הזיכרון ההיסטורי?

‍

כוחו של זיכרון לאומי

כמו שראינו בחלק הקודם של השיעור, הזיכרון הוא דבר משתנה, מתעתע ולא תמיד נאמן לעובדות היבשות. בו-בזמן לזיכרון יש תפקיד מפתח הן בבניית הזהות האישית, הן בפיתוח תרבות ובשימורה והן בהעמקת הזיקה למסורת התרבותית והספרותית של העם היהודי.

לאורך הדורות חג הפסח, ובעיקר ליל הסדר, הפותח אותו, מסמל ליהודים את היציאה מעבדות לחירות, את המשכיות המסורת ואת עמידותו הנצחית של העם היהודי בכל תלאות ההיסטוריה. פסח תרל"ט (1879) חל כחצי שנה לאחר הקמת המושבה פתח תקווה, וליל הסדר הראשון של המושבה תועד בספר "זכרונות ארץ ישראל" מפיו של טוביה סלומון, בנו של יואל משה סלומון, ממייסדי המושבה:

"אותו הבית הגדול שבו ערכו את הסדר, היה מואר וערוך שולחנות וכיסאות וכל הכלים הדרושים לכבוד החג. ר' דוד גוטמן, הזקן שבחבורה, ישב בראש המסובים. פתח ר' דוד גוטמן ואמר:'הלילה הזה הוא ליל זיכרון לישראל על הניסים... שעשה אלוקינו לאבותינו בצאתם ממצרים, מעבדות לחרות, משעבוד לגאולה, גאולת הרוח וגאולת הגוף. הלילה הזה עלינו לברך את ברכת 'שהחיינו' בכוונה כפולה: שהחיינו לכונן מושבה חקלאית ראשונה בארצנו הקדושה ולסול המסילה לבאים אחרינו. אנחנו הננו היום הציפורים הראשונות המבשרות את אור השחר, וה' הוא המאיר לנו אור תקווה והסולל לפנינו דרך הקודש'".

דוד גוטמן ויואל משה סלומון מוזכרים בשירו של יורם טהרלב, "הבלדה על יואל משה סלומון", שמתאר את הקמת פתח תקווה. גם בשיר הציפורים מסמלות את החיים, את הפריחה ואת הנחישות של מייסדי פתח תקווה על אף כל הקשיים שעמדו בפניהם.

דיון:

· מדוע, להבנתכם, היה חשוב לרב דוד גוטמן להזכיר את הקמת המושבה פתח תקווה בעת עריכת ליל הסדר? האם יש, לדעתכם, קשר בין שני האירועים: יציאת מצרים והקמת "אם המושבות", פתח תקווה?

· לפי דבריו של הרב דוד גוטמן, מהי אחריותם של המייסדים כלפי עתיד העם היהודי?

· כיצד הדימוי שלו את עצמו ואת חבריו מקימי המושבה לציפורים מסייע להמחשת דבריו? היכן מופיע סמל הציפורים בשירו של יורם טהרלב?

· כיצד תפיסות תרבותיות יהודיות השפיעו על הדמויות שחוללו את המאורע ההיסטורי?

 אם כן, מדבריו של הרב דוד גוטמן עולה לשימוש שטהרלב עושה בסמל הציפור בבלדה, שאותו הוא הופך לתיאור פנטסטי, יש עוגן במקורות היהודיים. זוהי דוגמה יפה לאופן שבו יצירה ספרותית משמשת, בין השאר, כסוכנת שלרעיון תרבותי שנמצא בלב המסורת היהודית, רעיון התחייה הלאומית והשיבה אל הארץ המגולם בסמל שירת הציפורים בשחר החדש.

במכונת הזמן: דימויים תרבותיים של הארץ

יואל משה סלומון נולד בארץ, אך שטמפפר, גוטמן, ברנט ורבים אחרים שעסקו ברכישת אדמות הגיעו לארץ בעקבות חלום. מהו החלום? מהי הארץ שבשביל לגור בה עזבו את בתיהם ואת משפחתם?

פעילות בקבוצות:

לפניכם חמישה קטעים ספרותיים מהתרבות היהודית, מהם שנכתבו לפני העלייה הראשונה, ומהם שנכתבו בלי שהכותב ראה את ארץ ישראל במו-עיניו. קטעים אלה מתארים את ארץ ישראל מנקודות מבט שונות.

חלקו לכל קבוצה קטע ספרותי אחד ודף ובו משימה (המשימה זהה לכל הקבוצות).

על כל קבוצה לענות על המשימה:

·בחרו לפחות שלוש מילות תואר המייצגות את אפיון הארץ בטקסט. באיזה נימה/עמדה/יחס בחר הכותב לתאר את ארץ ישראל?

תוכלו לבחור מילים מהרשימה הבאה או להציע מילות תואר אחרות:

נוסטלגי, תיעודי, מוגזם, חיובי, שלילי,אובייקטיבי (= משקף את המציאות הכללית כמו שהיא), סובייקטיבי (= משקף חוויה אישית ותחושות פרטיות של הכותב), מוּטֶה (= איננו אובייקטיבי, אלא מכוון יותר לצד מסוים),מרגש, אישי, סמלי.

· בחרו מילת תואר אחת וכתבו פסקה שתסבירו בה מאיזו נקודת מבט ראה הכותב את ארץ ישראל.  

המקורות:

ספר דברים

"כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ. אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת [=בעוני]תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת"

(דברים ח, ז-ט)

‍

מדרש תנחומא

 "מַעֲשֶׂה בְּרַ' יוֹחָנָן בֶּן אֶלְעָזָר שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב תַּחַת תְּאֵנָה אַחַת, וְהָיְתָה הַתְּאֵנָה מְלֵאָה תְּאֵנִים יָפוֹת, יָרַד טַל וְהָיוּ הַתְּאֵנִים שׁוֹאֲבִים דְּבַשׁ, וְהָיָה הָרוּחַ מְגַבְּלָן בֶּעָפָר, בָּאתָה עֵז אַחַת וְהָיְתָה מְנַטֶּפֶת חָלָב בִּדְבַשׁ, וְקָרָא לַתַּלְמִידִים וְאָמַר לָהֶם בֹּאוּ וּרְאוּ דֻּגְמָא מֵעֵין הָעוֹלָם הַבָּא"

(תנחומא בובר תצווה י)

"יפה נוף" / רבי יהודה הלוי

יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ תֵּבֵל קִרְיָה לְמֶלֶךְ רָב.

לָךְ נִכְסְפָה נַפְשִׁי מִפַּאֲתֵי מַעְרָב!

הֲמוֹן רַחֲמַי נִכְמָר כִּי אֶזְכְּרָה קֶדֶם,

כְּבוֹדֵךְ אֲשֶׁר גָּלָה וְנָוֵךְ [=בית המקדש] אֲשֶׁר חָרָב.

וּמִי יִתְּנֵנִי עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים, עַד

אֲרַוֶּה בְדִמְעָתִי עֲפָרֵך וְיִתְעָרָב!

[...]

הֲלֹא אֶת-אֲבָנַיִךְ אֲחוֹנֵן וְאֶשָּׁקֵם

וְטַעַם רְגָבַיִךְ לְפִי מִדְּבַשׁ יֶעְרָב!

רבי יהודה הלוי, משורר שחי בספרד במאה ה-11, מתאר את ארץ ישראל היפה שהוא משתוקק להגיע אליה מהמקום הרחוק במערב שבו הוא גר, בספרד. הוא נזכר בעצב במצבה העלוב של ארץ ישראל בימי חייו, לעומת תקופתה המפוארת בימים שבית המקדש היה קיים, ומשאלתו היא לעוף על כנפי נשרים עד לארץ ישראל ולבכות בה על מצבה ועל הגעגוע של עם ישראל לארצו. הוא מסיים באמירה שהעפר של ארץ ישראל יהיה טעים לו אף יותר מדבש.  

‍

"איוויתך"/ מנחם מנדל דוליצקי

 בַּת צִיּוֹן אֱהָבֵךְ,

אַתְּ חֶלְדִּי [=עולמי], נִשְׁמָתִי,

אֱהָבֵךְ אֶתְאָוֵךְ, [=אשתוקק אלייך]

אַתְּ סֵמֶל אַהֲבָתִי.

[...]

אַתְּ אֶרֶץ שִׁיר נֶחְמָדָה,

אֶרֶץ פְּרִי וּפְרָחִים,

בְּנֵצַח הַתּוֹלָדָה

אַתְּ אֲבִיב נְצָחִים...

מַה נֶּהְדְּרוּ, יְרוּשָׁלַיִם,

מְאוֹרַיִךְ בַּשָּׁמָיִם!

אוֹר מָתוֹק, מַרְהִיב עַיִן,

יִשְׁתַּפֶּךְ בָּךְ כִּנְחָלִים,

[...]

מַה תִּנְעֲם בֵּין צוּרַיִךְ [=בין אבנייך]

הֶמְיַת מַעְיָנַיִךְ! [=רחש המעיינות הזורמים בירושלים]

כְּמַשַּׁק כְּנַף צִפֳּרִים

יֵרַךְ קוֹל הַהֲמֻלָּה,

הֵדָהּ[=ההד שלה] בֵּין הֶהָרִים

‍

מנחם מנדל דוליצקי חי במאות ה-20-19 ברוסיה, כתב ביידיש ובעברית והיה חבר בתנועה הציונית "חיבת ציון".  

‍‍

"אל הציפור" / חיים נחמן ביאליק

‍

שָׁלוֹם רָב שׁוּבֵךְ, צִפֹּרָה נֶחְמֶדֶת,

מֵאַרְצוֹת הַחֹם אֶל־חַלּוֹנִי -

אֶל קוֹלֵךְ כִּי עָרֵב מַה־נַּפְשִׁי כָלָתָה [=נפשי מתגעגעת אל קולך היפה]

בַּחֹרֶף בְּעָזְבֵךְ מְעוֹנִי [=בֵּיתי].

זַמְּרִי, סַפֵּרִי, צִפּוֹרִי הַיְקָרָה,

מֵאֶרֶץ מֶרְחַקִּים נִפְלָאוֹת,

הֲגַם שָׁם בָּאָרֶץ הַחַמָּה, הַיָּפָה,

תִּרְבֶּינָה הָרָעוֹת, הַתְּלָאוֹת?

הֲתִשְׂאִילִי שָׁלוֹם מֵאַחַי בְּצִיּוֹן,

מֵאַחַיהָ רְחוֹקִים הַקְּרוֹבִים?

הוֹי מְאֻשָּׁרִים! הֲיֵדְעוּ יָדֹעַ

כִּי אֶסְבֹּל, הוֹי אֶסְבֹּל מַכְאוֹבִים?

[...]

זַמְּרִי, צִפּוֹרִי, נִפְלָאוֹת מֵאֶרֶץ,

הָאָבִיב בָּהּ יִנְוֶה עוֹלָמִים.

חיים נחמן ביאליק, משורר וסופר עברי, נולד ברוסיה בסוף המאה ה-19 ובהמשך חייו עלה לארץ ישראל וחי בה עד פטירתו, בשנת 1934. השיר נכתב לפני שביקר בארץ.

‍

לדף המקורות

‍

שיתוף במליאה

בקשו מכל קבוצה להקריא את הטקסט ולהסביר אותו בקצרה. אספו מכל התלמידים את מילות התואר שלהם. באפשרותכם לארגן אותן על ציר כלשהו על הלוח, למשל: עובדתי-מדומיין, שלילי-חיובי, או על ציר רבעוני – אחד אנכי ואחד אופקי.

שוחחו:

·  היכן על הציר ממוקדים רוב הטקסטים? מה, לדעתכם, הסיבה לכך?

·  האם אתם משערים שהמדגם הזה מייצג את רוב הטקסטים שנכתבו בעבר על ארץ ישראל או לא?

·  האם יש טקסט יוצא דופן, לדעתכם, שמציג כיוון אחר? הסבירו.

·  מה ה"זיכרון" שנוצר אצל אנשים שלא היו בארץ מעולם והיכרותם עם הארץ מבוססת אך ורק על טקסטים שונים, כמו תיאורי התנ"ך, אגדות חז"ל ושירי "חיבת ציון"? מה, להבנתכם, יצר אצל הכותבים את ה"זיכרון" הזה?

כעת נחזור במכונת הזמן שלנו אל ההווה:

· איזה תפקיד ממלאת "הבלדה על יואל משה סלומון" ביצירת הזיכרון של תקופת החלוציות?

· האם, לדעתכם, היא ממלאת היטב את תפקידה או חוטאת בו? האם יש לה תפקיד חשוב או שולי?

· האם יצירות אומנות המתארות אירועים היסטוריים צריכות להיצמד לעובדות?

‍

‍

ביחידה על "הבלדה על יואל משה סלומון" הכרנו פרק חשוב בתולדות ההתיישבות היהודית בארץ ישראל, העמקנו בנושא היחסים בתרבות היהודית בין ערכי הרוח אל מול החומר ונחשפנו לסוגה ספרותית – הבלדה. ראינו עד כמה מורכב הניסיון לשמר זיכרון, הן זיכרון אישי-משפחתי, הן זיכרון היסטורי-לאומי, ועד כמה הנושא סבוך ומעורר סערות, גם שנים לאחר התרחשות האירוע. בזכות היכרות עם השיר הפופולרי שכתב יורם טהרלב גילינו את כוחה של הספרות כמשמרת זיכרון, שמעצים את שאלת המחויבות של יוצר לנאמנות לעובדות ההיסטוריות. נחשפנו ל"מלחמת הגרסאות" שמתחוללת עד היום סביב סיפור הקמת המושבה וסביב הבלדה, עקבנו אחרי המקורות התרבותיים היהודיים המובלעים בשיר ועסקנו במתח שבין בדיון למציאות ביצירות אומנות.

משימת סיכום

כפעילות סיכום ליחידת הלימוד על "הבלדה על יואל משה סלומון", ניתֵן לתלמידים לחוות בעצמם כתיבה של בלדה בעזרת תרגיל כתיבה מובנה לעבודה בקבוצות. ההתנסות  בכתיבה של בלדה יכולה להמחיש לתלמידים את הדילמות שמתעוררות אצל יוצר בעת כתיבה על אירוע שהתרחש במציאות. הכותבים עם שיקולי כתיבה ועריכה:

אילו מפרטי האירוע חשוב להכניס לבלדה ועל אילו מהם לוותר?

איזו מהדמויות תזכה למקום בולט, ואילו דמויות יישארו בשולי היצירה? האם מותר להמציא פרטים שלא התרחשו במציאות לצורך אומנותי?

הכתיבה בקבוצה תאפשר סיעור מוחות בין התלמידים ושילוב של כוחות שונים מתוך הקבוצה.

תוכלו לחשוב עם התלמידים על אפשרויות להצגת הבלדות שיצרו בפני קבוצה רחבה יותר מכיתת הלימוד: פרסום בעלון הבית-ספרי, הקראה באירוע בית ספרי וכדומה.

הערכה:

בעת מתן מדדי ההערכה למשימה רצוי להתייחס לצדדים מגוונים:

·        מידת ייצוג פרטי הסיפור ההיסטורי בבלדה שכתבו.

·        שימוש באמצעי עיצוב אופייניים לבלדה כפי שנלמדו בשיעור ספרות.

·        מידת המעורבות של כל התלמידים בקבוצה.

משימת סיכום – כתיבת בלדה

‍