אליהו הנביא בהודו?

מה משפיע על הזהות שלנו? מי אנחנו? לאן אנחנו שייכים?

קראו את הסיפור שעובר במסורת בקרב קהילת בני ישראל:

‍

היה זה בט"ו בשבט. האונייה שהגיעה לים הודו מכיוון מצרים נקלעה לסערה אדירה. בטן האונייה נבקע והיא החלה לשקוע במים. שבעה גברים ושבע נשים שהגיעו לאונייה מארץ ישראל קפצו למים ונסחפו, מעולפים, לחופי הכפר נאוגאו שבאזור קונקן בהודו, ותושבי המקום שחשבו אותם למתים החלו להכין מדורה על מנת לשרוף את גופותיהם, כמנהגם.

והנה הגיע אליהו הנביא, השקה את הניצולים במים והם התעוררו מעלפונם. אליהו המשיך ועודד את רוחם, הבטיח להם שיום יבוא והם יחזרו לארצם- ארץ ישראל, ושאל להם לאבד תקווה.

הניצולים ביקשו להודות לאלוהים על ששמר עליהם ולהקריב קרבן, כמנהג הכהנים העבריים. הם שחטו פרה ששוטטה בסביבה והעלו אותה על המזבח. הם לא ידעו שעל פי מנהג המקום, הפרה היא מקודשת. בני הודו המקומיים הזדעקו וביקשו להעניש את הניצולים העבריים על שפגעו ביקר להם, והניצולים שוב עמדו בפני סכנה. זמן קצת לאחר שניצלו מהים- עכשיו הם קרובים למות ביבשה.

אולם, אליהו עוד עמד שם וצפה במתרחש, ובאחת חיבר את חלקי הפרה השחוטה והחזיר אותה לחיים. הניצולים לא האמינו למראה עיניהם- הנה הפרה שהם העלו כקרבן עומדת על רגליה ולועסת עשב כאילו לא אירע דבר. אליהו עלה בחזרה לשמים, לא לפני שהשביע את הניצולים העבריים שישמרו את מצוות האל ויעבירו את דבר הנס שאירע להם מדור לדור. טביעת רגלו של אליהו הנביא עדיין נראית על סלע בחוף נאוגאו. והניצולים? הם קיימו את שבועתם. המשיכו לשמור את התורה והמצוות ואט אט גדלה הקבוצה והתפתחה, עד שהיתה לעדת "בני ישראל" בהודו.

לאחר שנים, כשקהילת בני ישראל היתה כבר מבוססת וגדולה, שוב קיבלו אות מאליהו הנביא. בזמן שעבד בשדותיו בכפר אליבג שבעמק קונקאן, ראה אחד החקלאים מעדת בני ישראל את אליהו ומרכבת האש שלו. אליהו אמר לו: "אל נא תשכח את אשר אמרתי לאבותיך". החקלאי נפל על ברכיו וביקש מחברו שהיה לצידו להזעיק את שאר אנשי הקהילה. בעוד החבר רץ לכפר, שפשפה מרכבתו של אליהו סלע גדול ליד האגם ואחד הסוסים פגע קלות באבן.

אליהו שוב עלה בסערה השמימה, מחייך לעבר תושבי המקום שהגיעו במרוצה. עד היום ניכרים על גבי הסלע סימני המרכבה ופרסות הסוס, והוא משמש מקום לעלייה לרגל עבור בני העדה מהודו, מישראל וממקומות נוספים בעולם.

‍

צפו בקטע מהסרט "יהודי עולמי", בו נראה המקום בו על פי המסורת של בני ישראל עלה אליהו שוב על מרכבתו השמימה.

דמותו של אליהו עולה מתוך המסופר אודותיו בספר מלכים א' י"ז-מלכים ב' ב'. לפניכם התיאורים המקראיים ולצידם הסבר

• אילו תכונות של אליהו עולות מהפסוקים? מהי הדמות שנשקפת?

לאורך הדורות תפסה דמותו של אליהו אופי שונה מזה שהיה לו בימי חייו המתוארים במקרא. מאחר שלא כתוב במפורש במקרא שאליהו מת, התפתחו מסורות לגבי מופעים שלו בכל מיני אירועים וזמנים, ולגבי אנשים שאליהו נגלה אליהם וחולל עבורם נס או ישועה.

- איזו דמות של אליהו הנביא תואמת את התפקיד שמיוחס לו בסיפור הצלתם של בני ישראל בהודו?

המועד המרכזי בו מציינים בני ישראל את החיבור לאליהו הנביא הוא בט"ו בשבט, בהתאם למסופר שהגעת ניצולי האונייה לחוף הודו, פגישתם עם אליהו הנביא והיווסדות הקהילה היו ביום ט"ו בשבט.

העדה חוגגת ביום הזה את "אליהו הנביא צ'ה אורוס" כלומר: יום חגו של אליהו הנביא, באמצעות טקס שנקרא מַלִידַה.

לא רק בט"ו בשבט עורכים בני ישראל את המלידה, אלא גם בכל אירוע משמעותי במהלך מעגל החיים כגון לידות, מעבר לבית חדש, בר מצווה, לפני חתונה, כשיש סכנה או אתגר משמעותי ועוד.

‍

איך נראה טקס המלידה?

על פי רוב, בטקס המלידה יוצאים לטבע. המשתתפים מתפללים לאלוהים על ברכה ושפע, אוכלים מנה מבושלת ומדליקים קטורת, זכר לקורבנות בבית המקדש.

ההכנות לטקס המלידה נפתחות בניקיון הבית ובהיטהרות המשפחה.

במרכז הטקס מתקיימת הסעודה החגיגית שבה נוהגים לאכול סולת בלולה בשמן או בקרם קוקוס ממותק, מועשרת בשקדים, אגוזים וצימוקים, ומעליה הל טחון, מי ורדים, פירות, הדסים ופרחים. עם השנים התחילו להכין את מאכל המלידה מאורז גרוס מהיר הכנה ('פוהה') ובארץ אף מכינים אותה מפצפוצי אורז. מאכל המלידה נערם בתוך מגש מתכת שטוח ועגול ('טאלה') כהר, זכר להר סיני.

על ערמת האורז מניחים חמישה פירות מחמישה סוגים מובחרים (למשל תמרים, תפוח, ענבים, מנגו, אפרסמון) ובהם פרי אחד מפירות האדמה (למשל בננה), ופרי שטועמים לראשונה. כך משולבות בטקס ברכת "בורא פרי העץ", ברכת "בורא פרי האדמה" וברכת "שהחיינו" (שמברכים על פירות חדשים). מעל כל אלו מניחים גבעולי הדס או פרחי ורדים ריחניים, ועליהם מברכים "בורא מיני בשמים".

‍

מה עושים בטקס?

לאחר הכנת המלידה אֵם המשפחה מניפה אותה, ובפנייה ישירה לאליהו הנביא אומרת מילות תקווה וברכה להצלחה. את הטאלה עם המלידה מכסים בבד לבן, אורזים כיבוד צמחוני נוסף ויוצאים אל הטבע.

בהודו יצאו המשפחות המורחבות אל שדותיהם או אל מקום התגלותו של אליהו לאבותיהם. עם עליית הקהילה ארצה, החלו בני הקהילה לקיים את הטקס במערת אליהו הנביא בחיפה אולם לאחרונה חוזר המנהג לערוך את הטקס בבית המשפחה. בהמשך הטקס, המשפחה יושבת סביב שולחן המכוסה במפה לבנה, ומי שלכבודו מתקיימת המלידה מניח את הטאלה המכוסה על השולחן, מול ראש המשפחה. לצד הטאלה מונחים כוס מיץ או יין לברכה, וסידור.

במזמור הראשון והעיקרי של הטקס מודים לאלוהים ולאליהו הנביא שהציל את היהודים מטביעה. אב המשפחה שר שני משפטים, וכל המשפחה חוזרת על המשפט המרכזי שלוש פעמים: "אליהו הנביא", ואחריו "במהרה יבוא אלינו עם משיח בן דויד". בחלקה השני של ברכת "המלידה" שר אב המשפחה ברכות המתחילות בפסוק "וייתן לך האלוהים מטל השמיים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש".

בסיום הטקס פורסים את הפירות המבורכים, מניחים אותם לצד חופן מ"המלידה"- ומחלקים לכל אחד מהמשתתפים, אוכלים ומשחקים יחד. את עשבי הבשמים טומנים בכיס לברכה לכל ימות השבוע.

במהלך המלידה, במוצאי שבתות ובזמנים נוספים נהוג לשיר בעדת בני ישראל פיוטים לכבודו של אליהו הנביא. נכיר שניים מהם:

1. אל אליהו

 אֵל אֵלִיָּהוּ אֵל אֵלִיָּהוּ

בִּזְכוּת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא הָבֵא נָא

אֵל אֵלִיָּהוּ...

בּוֹ יִרְתּוֹם רִכְבּוֹ נָע בַּשְּׁבִי כִּי בוֹ

לֹא שָׁכַב לִבּוֹ גַּם לֹא רָאָה שֵׁנָה

אֵל אֵלִיָּהוּ...

רַב מַחְלִי בִּרְאוֹת כַּחְשִׁי וּמְשַׂנְאוֹת

יָפוֹת וּבְרִיאוֹת בָּשָׂר וַתִּרְעֶינָה

אֵל אֵלִיָּהוּ...

הַשְׁקֵה צוּר מֵי רֹאשׁ צָר עֵינָיו יִלְטוֹשׁ

יוֹם עֵינַי לִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל תִּשְׁעֶינָה

אֵל אֵלִיָּהוּ...

מָתַי תַּרְאֶה אוֹת יֶשַׁע אֵל קוֹרְאוֹת

לָךְ וּלְךָ נוֹשְׂאוֹת קוֹלָן וַתִּבְכֶּנָה/וַתָּרֹנָּה

אֵל אֵלִיָּהוּ...

הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל לִפְנֵי דַל שׁוֹאֵל

אָנָּא הָאֵל אֵל אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא

אֵל אֵלִיָּהוּ...

‍

2. גואלנו אליהו הנביא

אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא

אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא

מְצַפִּים לְךָ עִם שַׁחַר כָּל הַמַּכַּבִּים

אַתָּה הוּא שׁוֹמֵר כָּל הָעֲנִיִּים

שֵׁם קְהִלָּתֵנוּ הוּא לְתִפְאַרְתֶּךָ

אַתָּה הוּא שׁוֹמֵר כָּל הָעֲנִיִּים

שֵׁם קְהִלָּתֵנוּ הוּא לְתִפְאַרְתֶּךָ

אָנָּא אַל תַּשְׁאִירֵנוּ בַּנָּהָר

וַעֲזֹר לָנוּ לַחֲצוֹת הַגָּדָה

מַעֲלוֹת הַשַּׁחַר מְצַפִּים אָנוּ כָּל הַמַּכַּבִּים

אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא

אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא

אַתָּה הוּא מֶלֶךְ שִׁבְעַת הַיָּמִים

וַאֲנַחְנוּ לִבֵּנוּ אֵלֶיךָ

‍

האזינו לפיוט "אל אליהו" מושר על פי מנהג עדת בני ישראל

‍

הפיוט "אל אליהו" נכתב ע"י ר'אברהם בן עזרא והתקבל בקהילת בני ישראל, ואילו הפיוט "גואלנו אליהו הנביא" הוא ייחודי לקהילת בני ישראל.

-       אילו פרטים מחייו ומתיאוריו של אליהו במקרא אפשר למצוא בפיוט "אל אליהו"? ומה תפקידו של אליהו על פי הפיוט?

-       אילו פרטים מחייהם של "בני ישראל" מתוארים בפיוט "גואלנו אליהו הנביא"? מה מבקשים מאליהו לעשות?

- שני הפיוטים הם שירי תפילה ובקשה. השוו בין הפיוטים. מה דומה ומה שונה בפנייה אל אליהו, בתפקידו של אליהו ובתיאורו בפיוט?

הטקסים, המסורות והמנהגים של עדת בני ישראל ייחודים בהשוואה ליתר הקהילות היהודיות בעולם, ואף בהשוואה לקהילות יהדות הודו.

עדת בני ישראל אימצו מנהגים, תרבות וערכים של האוכלוסייה שבתוכה הם חיו. בין היתר הם אף אימצו שמות הודיים, שגרמו לקושי בזיהויים כיהודים - למרות ששמרו חלק ממצוות היהדות.

בני העדה מקיימים מנהגים עממיים כגון טקסי גילוח שיער לתינוקות ושימוש בקטורת כמנהג ההינדים.

הלבוש המסורתי הנשי בקרב קהילות יהדות הודו – הסארי - הושפע גם כן מההרגלים המקומיים. הסאריהוא בד שאורכו מגיע עד 10 מטרים הנכרך סביב גוף האישה ומקושט בשוליו. נשים יהודיותנהגו לקשט את הסארי בקישוטים ובסמלים יהודיים כגון מנורה, מגן-דוד, ענפי זית וכדומה.בהגיען לבית הכנסת נהגו הנשים לכסות גם את ראשן עם סארי. סוג האריג של הסארי שהיהנפוץ בקרב נשות העדה הותאם לאופי האירוע בו השתתפו: אריג פשוט לשימוש יומיומיואריג יוקרתי לאירועים חגיגיים. בחתונות וביום כיפור הנשים היו לובשות סארי לבן, ובשארימות השנה סארי צבעוני.

טקס הענקת שם לתינוקות בנות (בארסה) גם הוא הושפע מהתרבות ההודית. הטקס התבצע בגיל שנים עשר ימים, והשתתפו בו נשות המשפחה והילדים במסיבה של מחול, שירה ומשחקים. הטקס כלל הענקת שם על ידי אב המשפחה וברכת התינוקת הרכה. חלק משמעותי בטקס הינו גלגול קוקוס לרגלי התינוקת. גם לתינוקות בנים נערך טקס דומה בגיל שנים עשר יום, אך לא כלל הענקת שם, שכן זה הוענק לו בברית המילה. גם סביב רגלי התינוק גלגלו קוקוס.

הביטו בתמונות הבאות של טקסי מלידה שונים על מנת להכיר את הטקס. שימו לב מה לובשים האנשים, מה הם אוכלים, מהי הבעת פניהם, מי משתתף בטקס ומה הם עושים במהלך הטקס. באמצעות חקר רשת הכירו מנהגי פולחן במקדשים הינדיים בצפון הודו: אילו מרכיבים בטקס המלידה הם בעלי קשר למסורות הודיות ואילו מרכיבים בעלי קשר למסורת היהודית. נמקו את קביעותיכם.

‍

- שאלו את הוריכם או חשבו על מנהג/טקס/מסורת ששייכים למוצא או לארץ ממנה עלו אבותיכם – נתחו את המשמעות שלו והסבירו כיצד הוא קשור לארץ המוצא.