אלון בן 22, אמרו לו שכל החיים לפניו ושיש לו דרך לעשות. אבל כשהוא מאושפז בבית חולים הרבה זמן, הוא תוהה אם תהיה לו.

אלון מותש, לא מהפיזיותרפיה ,מהנפש שלו,שעברה ימי מילואים ארוכים ואת היום ההוא, שמאז הבטיח לעצמו שלא ילך למסיבות. והפצע יישאר פתוח.

אימא שלו אמרה: אלונצ'וק, זו תקופה שתעבור. אבל קשה לו להאמין כי הוא מתחבט בתוך עצמו כל כך הרבה, הדרך ארוכה ואין אור בקצה המנהרה, וזה מזכיר לו את נבו, שעדיין מחכה שיחזור.

הוא מאושפז בבית חולים בגלל RPG. היום זה החודש התשיעי שלו בבית חולים. הוא נזכר באחותו הגדולה שצריכה ללדת והוא מקווה שהלידה תהיה בשיבא, איפה שהוא נמצא.

הוא התהלך בצליעה בחצר בית החולים, זאת הפעם הראשונה שאין לו מבקרים . אמא לא מרגישה טוב, אבא עובד, אחותו בהריון וחבריו בענייניהם. מאיה ביקרה אותו כמה פעמים לפני שנפרדו ופעמיים אחרי, היא אמרה שקשה לה להיות בזוגיות עם אדם שמפורק, אז היא פירקה את החבילה. היא לא מבינה שלו קשה יותר והוא כבר לא מבין במי נלחם הכי הרבה השנה: חמאס, חיזבאללה או הוא עצמו.

הוא ישב על ספסל ונאנח, פתאום בא לשבת לידו איש עם חולצה מכופתרת ,כיפה סרוגה, זיפים ועיניים ירוקות כמו שלו. הוא הסתכל עליו ושאל:

"איזו מחלקה אתה?"

"שיקומית"

האיש צחק: "לא נשמה, צבא, רואים שאתה צנחן."

אלון חייך: "890"

"הבן שלי בגבעתי, אני לא זוכר איזו מחלקה."

האיש דיבר : "הוא לא בהכרה מלאה כבר חודשיים, הוא חי אבל זה לא הבן שהכרתי."

אלון מספר לאחר כמה רגעי שתיקה : "הייתי במסיבה, קיבלתי צו 8,נלחמתי בצפון ובדרום, כשנפצעתי התעוררתי אחרי שבוע ועכשיו אני בשיקום, אני מאושפז 9 חודשים"

הגוש בגרון עולה במהירות האור ואלון ממשיך בקול חנוק: "אני רוצה לחזור לעצמי."

האיש שם את ידו על כתפו של אלון ושואל: "אתה יודע מה זה החודש התשיעי?"

אלון מחכה לתשובה והאיש עונה וחושף את שיניו הצהבהבות: "זה סוף ההיריון, עכשיו אתה בדרך ליעד שלך: לחזור לעצמך."

"עכשיו זה כמו צירים, אתה מותש וכאוב אבל בקרוב תגיע הלידה, ויהיה קשה בדרך החוצה, אבל כשתצא, תיוולד מחדש."

אלון חושב בקול: "לאמא שלי לקח להביא אותי שנתיים, דוד שלי נלחם שנים על שמו הטוב בשוד שלא ביצע, הייתה להם דרך קשה, אבל הם עברו את הדרך ואני אצליח כמוהם"

האיש שואל בהערכה: "יש לך תוכניות לאחרי השחרור? "

"אני אלמד מדעי המדינה, ויש לי את ה-חלום, אני רוצה לשנות דברים במדינה, להפוך אותה לטובה יותר. את זה אעשה עם החבר הכי טוב שלי"

האיש מחייך חיוך ענקי: "אני אצביע לך, והחבר, מה איתו?"

"הוא חטוף בעזה, נבו עמרני שמו, אני מחכה לו."

האיש מביט בעצב: "מצטער לשמוע"

לאחר רגע האיש שואל: "מה שמך?"

"אלון"

"אתה כמו ספר טוב, אתה צריך לצאת לאור, וכמו השם שלך, אתה תגיע רחוק ותטפס גבוה."

אלון מסמיק ומספר: "אני כותב ספר, ואתה תוזכר שם, מי אתה?"

"ישראל, אבל אל תרשום את שמי, זה לא משנה, קרא לי איש בסיפור."

"סגור"

שניהם לחצו ידיים.

"אתה בדרך המלך ילד, וגם אם הדרך לא סלולה, היא עדיין נכונה, שמור על עצמך"

"אני אשתדל"

שניהם חייכו וכל אחד הלך לדרכו.

ישראל חזר אל בנו בטיפול נמרץ

אלון חזר למחלקה השיקומית, והמשיך לכתוב.

‍