שני רגעים
תיעוד נוער בזמן מלחמה
אנונימי
ירדן
|
תל אביב
רגע ראשון
7.10.2023
.svg)
השעה הייתה 6:30 בבוקר, ואני מתעוררת מאזעקה. אני אמא שלי ואחותי ירדנו לחדר המדרגות. אני זוכרת את כל הצרחות של הילדים הקטנים והתינוקות, אני זוכרת את הבומים, אני זוכרת המון בלבול ופחד, הרבה פחד. בהתחלה לא ידעתי מה קורה ואיך ולמה. אני זוכרת ששלחו לי בווצאפ סרטונים של אנשים ילדים וקשישים נאנסים, נרצחים, פצועים, לקח לי זמן להבין שזה החטופים והקורבנות.
רגע שני
7.10.2023
בערב הלכנו לישון אצל חברים שלנו מכיוון שהבניין שלי ישן ואין מרחבים מוגנים, כל הרחוב היה ריק, אין אנשים, אין מכוניות, כל החנויות סגורות.
אני זוכרת שקפצתי מכל בן אדם שעבר, חשבתי שהוא מחבל וכל פעם מחדש נבהלתי.
זה בחיים לא קרה לי וזה היה ממש מוזר ומביך
