שני רגעים

ביום שלישי בראשון באוקטובר, יצאתי עם אימי ואחותי למפגש סבוי בחולון להזמין מאכלים לראש השנה, כאשר יצאנו מהמסעדה ההתראות שחייב להכנס למרחב מוגן, לא ידענו אפילו שיש לנו גישה להתראות. רצנו למרחב מוגן ואפילו עשינו כמה תמונות מצחיקות כי חשבנו שזה סתם וההתראות יפסקו. כעבור זמן קצר יצאנו מהמרחב המוגן והתחלנו ללכת לכיוון תחנת האוטובוס, כאשר עברנו מספר מטרים פתאום ראינו טיל אחד מרחוק. אימא שלי ניסתה להרגיע אותנו ואמרה שאולי זה מטוס והמשכנו ללכת יחסית הרבה, כעבור זמן מה הופעלה האזעקה. ראינו את הטילים מעלינו, נבהלנו ולא היה כבר מרחב מוגן לידנו. לא ידענו מה לעשות אז התחלנו לצלם ורצנו להתחבא מאחורי משאית שעמדה בחניון. אבל זה היה יותר מסוכן כיוון שהיא יכלה להישרף אם היה פוגע בה אפילו רסיס. אז רצנו משם, כמה בחורים הובילו אותנו למרחב מוגן וכשיצאנו כמעט מיד הגיע האוטובוס שלקח אותנו הביתה. חוויה שאני לא אשכח לעולם.

ב6:30 בבוקר אמא שלי העירה אותנו בכך שיש אזעקות. נבהלנו וירדו למקלט, כאשר חזרנו לדירה ראינו את החדשות ועדכונים לגבי מסיבת הנובה וחטופים. לא חשבנו שדבר כזה יכול לקרות. זה היה מבהיל, כשחזרנו לישון אחרי הבוקר הנורא, בערך בשעה אחת עשרה בבוקר, אמא שלי שוב העירה אותנו שוב. ואמרה שנכנסה אלינו ציפור מהסוג של התוכים שלי, הוא כנראה שמע את התוכים שלנו ועף כנראה עוד מ6:30 ברח למישהו מהבית, והבנו שזו התחלה חדשה.