שני רגעים

בוקר יום ההולדת של אחי. הילדים מכינים את השולחן, ממתקים ובלונים, מלא חיוכים. אני בודקת בטלפון, ורואה המון הודעות מחברות שלי כמו "אמאלה אזעקה" ו"מה קרה" או "כולם בסדר ???!" אני שואלת את אמא שלי, והיא מסמנת לי עם הראש 'אחר כך'. ילד היום-הולדת קם, אנחנו מתחילים לחגוג, ואמא שלי אומרת שצריך לדבר. אני ואחי כבר מבינים שמשהו רע קרה, אנחנו יושבים והיא מדברת, אבל אנחנו עדיין לא יודעים את כל הפרטים. בהמשך היום אני מגלה ממש לפרטים מה קרה. הערב נגמר בזה שאני במיטה, יודעת שמחר לא יהיה בית ספר, והשגרה לא תחזור מהר כל כך. הגוש בגרון מתחיל לעלות אז אני כותבת מכתב לעצמי שאני אפתח כשהתקופה הזו תעבור. כשאני גומרת, הנייר כבר רטוב. מדמעות ואני הולכת לישון בפנים רטובות ואדומות. התמונה שהוספתי זה שתי האחיות שלי ישנות ב-6.10 וזה הזכיר לי שקט. אני מחכה שהאבן הגדולה שיושבת עלי תרד ונחזור לישון ככה .רגועות חופשיות

דמיינו. בית, סרט, משפחה, סרט אקשן ומתח ויש סצנה מותחת, עם מוזיקה חזקה. ואז פתאום קולטים שזו לא מוזיקה מהסרט, זו אזעקה. אחותי הקטנה צועקת, "אזעקהה" ואנחנו יוצאים מהבית, ויורדים למקלט, מתחת לבניין. יש שם שכנים, חלק עם כלבים, ילדים, מבוגרים, זקנים, ואני שם, עם פיג'מה מביכה, (של דרדסים) הגרביים מתלכלכות מאבק, שהמקלט הישן צבר עם השנים. נגמרו ה-10 דקות ואנחנו חוזרים לראות סרט, מחזירים לאיפה שהיינו, וממשיכים כאילו לא קרה כלום.