שני רגעים

"ילדים! קומו! יש אזעקה!" זו הייתה דודתי. היא רצה בפניקה אל החדר בו אני ושני בני הדודים שלי ישנו. היה בלגן גדול וכולם קמו מהר ורצו לכל עבר - כולם, מלבדי. כי מלחמה או לא מלחמה, סדר העדיפויות שלי לא משתנה, ואני הייתי שרוי בשינה עמוקה וחמימה. עד שהספקתי להתעורר כבר התברר שזו הייתה אזעקה שהייתה במקום מגוריה של דודתי, ואפליקציית פיקוד העורף השמיעה אותה סתם.

זהו שיר שכתבתי ברגע אזעקה בתשיעי באוקטובר בביתי בירושלים. השיר נכתב על בסיס השיר "פתח דבר" מתוך פסקול הסרט "העיר הזאת." מתעורר, יום שני. 9 באוקטובר נשארתי במיטה עד מאוחר - בשבילי עוד בוקר השעה 12, חושב לי 'בטח כולם כבר קמים' פתאום שומע רעש צורם, ולא נגינה של שכנים סוגר חלון, כולל גם תריס, חושב על מה עכשיו אחותי מגיעה ושולפת מהכיס את הטלפון ואני שב- לישון… - או לפחות ככה רציתי אבל זה לא אפשרי כי הרי אתה לחוץ כשיורים עליך טילים אז במקום אני יושב, מחכה 10 דקות בינתיים אחותי בוואטסאפ שולחת תמונות ואני עוד יושב, חושב, מתחיל להרהר ו- "זהו עברו 10 דקות". אז אני יוצא וממהר לשירותים.