שני רגעים

ישנתי עמוק, ואבא שלי העיר אותי. הוא אמר שיש אזעקה. חשבנו שזה תרגיל, אבא שלי בדק ב-n12 כדי לראות מה קורה. כשראינו שזה היה מלחמה כבר ידעתי מה יקרה. יש לי טראומה מגיל שלוש שגרתי בתל אביב והיה מלא אזעקות. לא היה לנו ממ"ד אז. היינו בחדר מדרגות. ככה הטראומה שלי התחילה

ירי ה182. בהתחלת היום היה בסדר מושלם. עד שהיתה אזעקה בבית ספר ורצתי לממד. אחרי הבית ספר הגעתי הביתה. ביטלו לי חוג כי נראה לי ידעו מה יקרה. בערך ב16:00 הייתה אזעקה. אמא שלי צרחה שנבוא לממ"ד. רצתי מהר ובגלל שהיא צרחה איך שהוא ראיתי מטושטש. אחרי האזעקה יצאנו. אחרי 20-30 דקות אמא שלי ראתה הודעה בטלפון שצריך להגיע למקום מוגן. נכנסנו לממד. היה טילים אזעקות איזה 6 אזעקות. והעובדה שהבניין שלי ממש קרוב לסירנה כמעט גרם לי להיות חרש. הסוף