שני רגעים

ישנתי אצל סבתא שלי ביום שישי והתעוררתי בשש וחצי לקול אזעקה, ישר הערתי את אחותי, אח שלי וסבתא שלי וירדנו למקלט. אני חשבתי בהתחלה שזה סתם עוד אזעקה כי חיסלנו בכיר בחמאס ולא ידענו מה הולך להיות. אחרי שעלינו חזרה מהמקלט סבתא שלי פתחה את החדשות ואני והיא ראינו את הכותרת הבאה: ״חדירת מחבלים לשטח ישראל״. ראינו סרטון של כמה מחבלים על נוסעים על טנדר. בהתחלה חשבתי שזה בקטנה כמה מחבלים ויבואו כוחות ויהרגו אותם אבל לא. אח״כ היית עוד אזעקה ירדנו למקלט ואז ההורים שלנו באו כבר לקחת אותנו וחזרנו הביתה. ביום הארור ההוא היו עוד לפחות 10-13 אזעקות ולא ידענו את סדר הגודל של האירוע.

שנה אחרי. סיוט שלא יאומן עדיין 101 חטופים בעזה הספקתי הרבה בשנה הזאת. טסתי לטיול בר מצווה בלונדון, עליתי לתורה, קיבלתי מלא מתנות שרציתי והדבר שהכי שמחתי ממנו- הסאמר קאמפ בקנדה. טסתי עם עוד שני ישראלים שאני לא מכיר, ללא מבוגר אחראי וזה היה הדבר הכי טוב שקרה לי בעולם. אז חזרתי לארץ אחרי שבועיים שבהם הייתי בלי ההורים ובלי הטלפון, אבל הכרתי חברים שאני שומר איתם עדיין על קשר. חזרנו ללימודים ואז יצאנו עוד פעם לחופש של ראש השנה והגענו להיום ל-7.10.24 שנה אחרי כל התופת. שבועיים של חוסר ידיעה וודאות מה יהיה ומה יקרה, ובעיקר דאגה לאנשים שאני מכיר ושאני אוהב, לאנשים שנפגעו, לחטופים ובעיקר לעצמי. מה יהיה השנה אני לא יודע אבל דבר אחד אני יודע שאת היום הזה ה-7.10.23 עם ישראל לא ישכח בחיים.