שני רגעים

כשהיה את האזעקות הראשונות ב7 לאוקטובר, זה היה ב6 בבוקר, הייתי בבית שלי ברעננה ואז התעוררתי מהאזעקות, ירדתי לממ"ד יחד עם דוד שלי שביקר בארץ מאוסטרליה. הוא לא שמע את האזעקות וכשנכנסו כולנו לחדר דוד שלי חשב שהערנו אותו לקידוש, הוא לא שמע את האזעקות. בהמשך היום לא ראינו טלויזיה או שמענו חדשות כי אנחנו שומרים שבת. ובדרך הביתה מבית הכנסת שמעתי מלא אנשים צועקים ושאלתי אותם מה קרה והם אמרו שפרצה מלחמה ושיש מחבלים בתוך ישראל. הרגשתי קצת חסר ידע, חשבתי שכמה מחבלים רק תקפו איזה בית, כשבפועל קרה דבר הרבה יותר חמור. אני זוכר שאחי הקטן בכה. בסוף השבת פתחנו את הטלויזיה והבנו את גודל האסון.

בימים שלא היה לימודים, סיימתי לראות את הסדרה one piece וזה היה מעניין והעביר לי את הזמן. הרגשתי קצת כמו בתקופת הקורונה, התנהגתי בהתייחסות שלי למלחמה כמו שהיה קורונה: נשארתי הרבה בבית ושמרתי על עצמי.