שני רגעים

הייתי בטיול עם המכינה הקדם צבאית שבה אני משתתפת, ובמהלך הטיול התבשרתי שאחי הגדול נפצע בעזה. הדיסוננס הרגשי שהתחולל בין רגעי הכיף שלפני הבשורה, לבין רגעי הדאגה שאחריה סימל את הקושי עבורי.

זה היה יום שישי. אבי ואחותי חזרו הביתה מהמילואים ואחי מלחימה בעזה, כדי לקיים איחוד משפחתי בארוחת ערב שישי אחרי הרבה זמן שהמצב לא אפשר. זכור לי שאחי התבשר שחבריו ליחידה נהרגו בקרב. הבשורה הזו שינתה את אופי השישי לדיכאוני ועצוב וזכור לי שכל מה שרציתי הוא שהמצב יחזור לקדמותו ושארוחות השישי מלאות האור והשמחה יחזרו.