שני רגעים

הכל התחיל ביום רגיל זה היה חופש סוכות והיינו כל המשפחה המורחבת באילת היינו בוילה מטורפת ולא דימיינו שזה מה שיקרה. אני קמתי בבוקר וכולם היו ערים והטלפון שלי היה מפוצץ בהודעות מהכיתה מהחברות… אף אחד מאיתנו לא באמת ידע מה יקרה / קרה. אצלנו באילת לא היה אזעקה אבל אחרי כמה שעות הבנו כבר מה קרה ונשארנו באילת עוד כמה ימים ופחדתי שקרה משהו לחברות משפחה ועוד…לאחר מכן גילינו שיש המון חטופים שהיו במסיבה ושמחבלים פרצו את הגדר וחטפו המון אנשים.

בתאריך הזה בערך חזרנו מאילת ואיך שחזרנו אבא שלי פתח מקום להכין אוכל למילואימניקים כדאי שהיה להם מה לאכול. לא חשבתי פעמיים וישר באתי לעזור להכין אוכל והכנו כל יום מעל 7000 כריכים או אוכל חם ואני זוכרת שלא משנה כמה היה לי קשה והייתי כבר עייפה לא ויתרתי ובזמן הזה היו לנו זומים כי לא היה אפשר ללמוד בבית ספר אז למדנו בזום ולא נכנסתי כמעט לאף שיעור. המורה שלי הייתה מתקשרת אלי ואומרת לי אמה למה את לא נכנסת לזומים, והייתי מסבירה לה שאני מכינה אוכל למילואימניקים. אני זוכרת גם שפיקוד העורף אמר לנו שצריך לארגן תיקים- מלא אנשים קנו מלא מלא דברים כי אמרו שאנחנו נצטרך להיות במקלט 48 שעות וכולם קנו שימורים ומים וארגנו תיקים ובסוף לא היינו במקלטים ל 48 שעות.