שני רגעים

אבא שלי קרא לי ולאחיי. הוא היה רציני יותר מבדרך כלל. זה היה טיפה מלחיץ והוא אומר: "ילדים ניסינו למנוע מכם את זה אבל אי אפשר. ישראל במצב מלחמה... נלחצתי אבל הוא הרגיע אותי ואמר: "אל דאגה בינתיים אין בחיפה אזעקות". דקה אחרי היתה אזעקה. אחותי בכתה וזה ממש ממש לא עזר לי. מאז קצת פחדתי לחזור לישון ושתהיה עוד אזעקה. כשהיתה אזעקה ירדנו לחדר מדרגות ואבא שלי אמר ללכת למקלט של הבניין שלנו. רק לשכנים היה מפתח למקלט והם לא היו בבית והיה נעול זה הלחיץ ממש ועמדנו בחדר מדרגות. עמדתי קרוב לפתח הבניין ואמא שלי אמרה לאבא שלי ברוסית: "תזיז אותה מהפתח שבמקרה שתהיה אזעקה שהיא לא תיפגע" זה הפחיד אותי.

הגיעו אלינו חברים של אבא שלי עם שני הילדים שלהם. הם ישנו אצלנו כמה לילות כי הם גרים ברחובות ורסיס של טיל נפל ליד הבית שלהם וכל מה שהיה עשוי מזכוכית נשבר אז הם באו אלינו. סבתא שלי בירושלים ומסוכן שם. היא גרה בקומה חמישית ואם יש אזעקה היא לא יכולה לרדת למטה למקלט. דוד שלי הוקפץ למילואים ל-8200 והוא מחפש נעדרים בעזה זה מלחיץ.