שני רגעים

באותו ה-7.10 הייתי בבית בשעה 6:29. התעוררתי מאזעקה ראשונה, קמתי בבהלה ולא הבנתי מה קורה. אני וכל המשפחה שלי ירדנו למקלט עם השכנים ואף אחד לא הבין מה קרה פתאום אנחנו מתחילים לשמוע מלא בומים חזקים נורא ומתחילים להילחץ לאף אחד אין אינטרנט בשביל לתקשר עם בני המשפחה האחרים ובשביל לדעת מה קורה במדינה. חשבנו שנגמרו האזעקות אבל לא, זה לא מפסיק. לאט לאט אנחנו יוצאים מהמקלט ופותחים את הטלוויזיה ואנחנו רואים מה מתחולל במדינה ומקבלים שוק. רואים שלא רק לנו יש אזעקה אלא בכל המדינה. לקח בערך 7/8 שעות עד שכוחות ההצלה הגיעו לעזור עם חדירת המחבלים לארץ ישראל ולישובים בעוטף. אבל עד שהגיעו הכוחות, נהרגה אחת מהאנשים החשובים לי ביותר בעולם. המחבלים רצחו אותה לפני שהכוחות הגיעו, קוראים לה נועה. היא הייתה כמו בת משפחה בשבילי, ממש כמו אחותי הגדולה היא הייתה עובדת אצלנו בבורגרס בר וחברה של אבא שלי. היא הייתה בשבילנו הכי חשובה אנחנו כל כך אוהבים אותה שהיא אפילו לא יכולה לתאר. לא היה לנו קשר איתה באותו ה-7.10 ובשביל להנציח אותה ולראות לעולם שהיא הייתה שם פתחנו בשבילה עמוד גם באינסטגרם וגם בטיקטוק. הדפסנו כ20,000 מדבקות עם תמונה שלה התאריך שנרצחה והשם שלה הדבקנו בכל רחבי הארץ ועל הרכבים שלנו.

ב-26.10 התנדבתי במלון למפונים לשחק עם ילדים מפונים שהתפצלו מהחברים שלהם למקומות אחרים. הייתי שם במלון עם חברים ושיחקנו איתם. הילדים נהנו כל כך ולכן באנו עוד הרבה פעמים לא רק פעם אחת