שני רגעים

בבוקר השביעי באוקטובר ישנתי אצל רותם ונריה, בשש וחצי בבוקר כשנשמעה אזעקת צבע אדום קמנו (אני ונריה. רותם לא התעוררה) בבהלה ובבלבול. לא כל כך הבנו מה זה, ואם זה אמיתי. כמה שניות אחר כך עידית אמא של נריה ורותם צעקה לנו מלמטה לבוא לממד, ואז הבנו שיש אזעקה. ירדנו למטה הצטופפנו שלושתנו, עידית, אחותן הקטנה, ושלושת הכלבים שלהן (אבא שלהם היה לא בארץ) ובהתחלה לא הבנו את חומרת המצב חשבנו שזה תרגיל, לאחר כמה שעות הבנו מה קרה.