שני רגעים

יום לפני ב6.10 הלכתי לים עם חברים ובחיים לא חשבתי שיקרה משהו נורא כזה. חזרתי הביתה יחסית מאוחר כי היה יום שישי ותכננתי ללכת בשבת להפגש עם חברות לא מהבית ספר כי מחר שבת אז אין בית ספר. חזרתי הביתה הלכתי לישון בערך בשלוש בלילה והתעוררתי בשש וחצי בבוקר לאזעקה. חשבתי שזה סתם ושזה חד פעמי ולא יקרה כלום ולא ידעתי עדיין כלום. התחילו לעלות סטורים על נעדרים ועדיין לא הבנתי כל-כך מה קורה וכמה המצב חמור ואז היה עוד כמה אזעקות גם בערב של ה-7.10. ב- 8.10 לא יצאתי מהבית. ב-9.10 יצאתי עם אחותי לקנות כמה דברים. 26.10 הלכתי עם כמה חברות למלון של ילדים שמופנים לתל אביב ליד הבית ספר שלנו וראיתי שם את הילדים הכי מתוקים שראיתי בחיים שלי. והתאהבתי בהם מהרגע הראשון שראיתי אותם והכי הבנתי אותם בעולם וככה כל יום במשך שבוע הלכנו לשם מהבוקר עד שש בערב ואז הם עזבו חזרה ואני עד עכשיו מתגעגעת אליהם. ואני זוכרת שהייתי עם תינוקת בת 7 חודשים ביד והתחילה אזעקה וההורים שלה היו בחדר אוכל ושמרתי עלייה וישר רצתי איתה ועם אחותה שבת שש שלא מבינה מה קורה שם ולמה אחותה בוכה הגענו למקלט והכל היה בסדר

היום עבר כבר שנה למלחמה ועדיין יש 101 חטופים ואני עצובה ממש ומקווה שכולם יחזרו בשלום עוד היום