שני רגעים

כמה שעות לפי ה7 לאוקטובר חזרתי מתאילנד לא הספקתי לעכל וכמה שעות אחרי זה אני מתעוררת מרעשים של דיבורים בבית לא הבנתי למה יש דיבורים כל כל מוקדם וכמה דקות אחרי זה הייתה אזעקה ובדרך למקלט אני רואה בבית שלי חברים שלנו שבואו מוקדם יותר לבית שלנו כי אין להם ממד. ואני חשבתי שזה רק עוד מבצע ואחותי ידעה משהו רע קרה ואני לא ידעתי כלום. אחרי כמה שעות הבנתי שיש מחבלים אבל לא הבנתי ממש לעומק וכל הזמן הייתי בלחץ ובהמשך היום המשפחה שבאה אלינו בבוקר (שהם חברים מאוד טובים שלנו) באו לישון אצלנו.

במשך יומיים אחרי השביעי באוקטובר לא יכולתי לצאת מהלחץ הייתי כל הזמן בלחץ ובכיתי המון ולא היה לי טוב אז ההורים שלי החליטו שאמא שלי אחותי ואני נטוס בלי אבא שלי כי הוא רצה להישאר בארץ להתנדב לעבוד ולשמור על החתולה שלנו לונה. אז אמא שלי אחותי ואני טסנו ואני עד הרגע שלא הגענו לחלק של הים בטיסה לא הייתי גרוע וברגע שהגענו לים ירדה לי אבן מהלב. אז אמא שלי אחותי ואני היינו בברצלונה עם סבא שלי ואשתו וכל הזמן דאגתי לאבא שלי אחרי כמה ימים הוא הצטרף ואחרי שבוע החברים שישנו איתנו באו גם לברצלונה והם ישנו בדירה של חבר של סבא שלי. וזאת הייתה תקופה מאוד ארוכה גם לפני השביעי באוקטובר שהיינו עם החברים האלו (היינו איתם בתאילנד ואז חזרנו והכל קרה ואז הם באו לישון אצלנו ואז היינו ביחד בברצלונה) וכמובן שזה לא באמת היה כמו לטוס לחו"ל אלא זה היה עצוב וקשה להיות שם ולא במדינה שלנו וכן היה לי קשה לחזור לישראל אבל בסופו של דבר זה הבית שלי (חזרנו בערך אחרי 16 ימים לארץ)