היצירה הבאה עוסקת בתוכן הקשור לפגיעות מיניות. אם יש לך קושי להתמודד עם הנושא או אם הוא מעורר תחושות לא נעימות, מומלץ לשקול אם להמשיך לקרוא. במידת הצורך כדאי לפנות למרכז נפגעי תקיפה מינית בטלפון 1202

‍

אני עומדת, מחזיקה בעמוד צהוב עם כרטיס ירוק מבריק ביד, מסתכלת על הכביש. השמיים שחורים, הפנסים מסנוורים אותי - נא לתקף את הרב קו בכל נסיעה - אני חושבת על זיהום אור ועל צבי ים, העיניים שלי שורפות. אף פעם לא נסעתי בקו הזה בשעה הזאת, כשהייתי קטנה נסעתי בו לבית ספר, אף פעם לא בחושך. מישהו מתקרב אלי, אני זזה כדי לתת לו לעבור אבל הוא נעצר. הוא נוגע לי בכתף. היד שלו ממשיכה לרדת למטה. אני קופאת.

דרך האור הצהוב של הפנסים שמכסה את הכל כמו פילטר אני רואה  את התחנה הישנה של רונה. היא הייתה עולה בתחנה הזאת עשרה חודשים בשנה כל בוקר במשך 12 שנים. עם מבט ישנוני, מתיישבת לידי. הוא צובט אותי. אני נזכרת בהצקות שלי ושל רונה אחת לשנייה כשהיינו קטנות, כמו אחיות. קרבות אגודלים, תחרויות מבטים, צביטות.

אני עייפה. נהיה לי קר, אני נצמדת לחלון הזכוכית, גם הוא קר, עייף משנים של שימוש והישענויות של אנשים עליו. אני מסתכלת על הרצפה, הדלתות נפתחות ואני נדחפת אחורה - נא לתקף את הרב קו בכל נסיעה - מקווה שאולי הוא ירד בתחנה הזאת. הוא מלטף לי את הרגל, יורד ועולה. עוברת בי צמרמורת. קר עכשיו ממש, חבל שאין חימום טוב באוטובוסים.

אני מסתכלת ביאוש מהחלון, אולי איזה פנס רחוב יבוא לעזרתי. נשארו עוד שתי תחנות עד לתחנה הישנה שלי, ליד בית הספר. אני רואה את העץ שנראה כמו דינוזאור ואת הפחים הירוקים שלידו, נזכרת שלידם אספנו קרשים למדורה של לג בעומר. הוא חוזר למעלה. תופס לי בחזה, אני מנסה להסתכל לו בעיניים, אני תופסת לרגע את המבט שלו. מרגישה כאילו נכנסתי מתחת למים, אני מורידה את הראש. עדיין לא מסוגלת לנשום.

הוא תופס את הראש שלי ומקרב אותו לשלי - נא לתקף את הרב קו בכל נסיעה - הלשון שלו בתוך הפה שלי. אני לא מצליחה לזוז. הנשיקה הראשונה שלי הייתה בתחנת האוטובוס של בית הספר, בזמן משחק אמת או חובה, גם אז לא הסתכלתי לו בעיניים.

הדלתות נפתחות. הוא יורד. אני נשארת במקום, לבד באוטובוס. ממשיכה להישען על החלון, חוזרת לחשוב על זיהום אור וצבי ים. האוטובוס מגיע לתחנה האחרונה שלו, זה הקו האחרון להיום. אני לא זזה. הנהג צועק לי: "רדי! זה סוף הדרך!". אני מתחילה לבכות, ממלמלת: "אבל חשבתי שרק התחלתי".

‍