שהשמיים יקפאו

 | 
נדב דיאמנט

זה היה יפהפה. כמו קפלים בשמיכת משי דקה, בדפוס אשר כאילו משקף את הגלים שמתחתיו, נמתחו אלומות האור לאורך הרקיע. השמש צבעה כל פס, כל שובל, בגוון הייחודי רק לו. ביניהם, העננים, כאילו הופרדו בכוח זה מזה, נפרשו כמו רשת החובקת את העולם כולו. השמיים אף פעם לא ייראו כך שוב, חשבתי. זה היה יפהפה. הרגשתי את החול החם בין בהונותיי, ולא כאוסף גרגרים, כמו נוזל צמיגי הנדבק לעורי הלח. מולי, כאילו שלחה את זרועותיה, השתקפה השמש על פני המים, ויצרה נתיב מואר אל האופק. זה היה יפהפה. באמת ובתמים.אז למה לא הרגשתי נחת?ראיתי את זה בסרטים עשרות פעמים. הדמות יושבת על החוף, החול החם נוזל ומתפתל בין בהונותיה כבעל רצון משלו, וזו נושמת לרווחה. השמיים צבועים אלפי גוונים של כתום וסגול, והיא, בקלות מעוררת קנאה, מתפעלת. כה פשוט זה נראה בסרטים.אז ישבתי וניסיתי להתפעל. באמת שניסיתי! אבל הצלחתי לחוש רק פחד. אם אפילו השמיים זמניים, חד פעמיים, מה אני? אולי מחר אני אמות, השמש של יומי תשקע בפעם האחרונה, ואני לנצח אהיה שרוי בחשכה. כה פשוטה ומבעתת נוטה להיות האמת. אז החלטתי שעדיף שהשמיים יקפאו. שהמחר אף פעם לא יגיע, ואני אמשיך לשבת פה. אלמד כל פרט של כל ענן, כל קיפול וכל שבירה של כל קרני האור, עד שאכיר את השמיים טוב משהכרתי את עצמי. ואז ארגיש נחת. אז אוכל לשבת על החול החם, תחת גווני הכתום והסגול, ולדעת שאיתי נמצאים השמיים. לאן שלא אבחר ללכת, יהיו שמורים בתוכי, לנצח.כן, כך עדיף. שהשמיים יקפאו. הייתי בטוח בכך… אני חושב. אבל אני לא זוכר. כי זה היה אתמול, והיום זה כבר מחר, והשמיים כבר לא נראים אותו דבר.

נימוקי השופטים

היצירות שעלו לגמר

חטיבת הביניים
תיכון
מתוצרי תחרות הכתיבה לנוער של הספרייה הלאומית
איור: רחלי שלו
שהשמיים יקפאו
כיתה י', עירוני ד'
|
תל אביב
|
נדב דיאמנט

זה היה יפהפה. כמו קפלים בשמיכת משי דקה, בדפוס אשר כאילו משקף את הגלים שמתחתיו, נמתחו אלומות האור לאורך הרקיע. השמש צבעה כל פס, כל שובל, בגוון הייחודי רק לו. ביניהם, העננים, כאילו הופרדו בכוח זה מזה, נפרשו כמו רשת החובקת את העולם כולו. השמיים אף פעם לא ייראו כך שוב, חשבתי. זה היה יפהפה. הרגשתי את החול החם בין בהונותיי, ולא כאוסף גרגרים, כמו נוזל צמיגי הנדבק לעורי הלח. מולי, כאילו שלחה את זרועותיה, השתקפה השמש על פני המים, ויצרה נתיב מואר אל האופק. זה היה יפהפה. באמת ובתמים.אז למה לא הרגשתי נחת?ראיתי את זה בסרטים עשרות פעמים. הדמות יושבת על החוף, החול החם נוזל ומתפתל בין בהונותיה כבעל רצון משלו, וזו נושמת לרווחה. השמיים צבועים אלפי גוונים של כתום וסגול, והיא, בקלות מעוררת קנאה, מתפעלת. כה פשוט זה נראה בסרטים.אז ישבתי וניסיתי להתפעל. באמת שניסיתי! אבל הצלחתי לחוש רק פחד. אם אפילו השמיים זמניים, חד פעמיים, מה אני? אולי מחר אני אמות, השמש של יומי תשקע בפעם האחרונה, ואני לנצח אהיה שרוי בחשכה. כה פשוטה ומבעתת נוטה להיות האמת. אז החלטתי שעדיף שהשמיים יקפאו. שהמחר אף פעם לא יגיע, ואני אמשיך לשבת פה. אלמד כל פרט של כל ענן, כל קיפול וכל שבירה של כל קרני האור, עד שאכיר את השמיים טוב משהכרתי את עצמי. ואז ארגיש נחת. אז אוכל לשבת על החול החם, תחת גווני הכתום והסגול, ולדעת שאיתי נמצאים השמיים. לאן שלא אבחר ללכת, יהיו שמורים בתוכי, לנצח.כן, כך עדיף. שהשמיים יקפאו. הייתי בטוח בכך… אני חושב. אבל אני לא זוכר. כי זה היה אתמול, והיום זה כבר מחר, והשמיים כבר לא נראים אותו דבר.

ליצירות נוספות
תחרות הכתיבה לנוער של הספרייה הלאומית תשפ"ג
איור: רחלי שלו
שהשמיים יקפאו
נדב דיאמנט
,
כיתה י', עירוני ד'
,
תל אביב

זה היה יפהפה. כמו קפלים בשמיכת משי דקה, בדפוס אשר כאילו משקף את הגלים שמתחתיו, נמתחו אלומות האור לאורך הרקיע. השמש צבעה כל פס, כל שובל, בגוון הייחודי רק לו. ביניהם, העננים, כאילו הופרדו בכוח זה מזה, נפרשו כמו רשת החובקת את העולם כולו. השמיים אף פעם לא ייראו כך שוב, חשבתי. זה היה יפהפה. הרגשתי את החול החם בין בהונותיי, ולא כאוסף גרגרים, כמו נוזל צמיגי הנדבק לעורי הלח. מולי, כאילו שלחה את זרועותיה, השתקפה השמש על פני המים, ויצרה נתיב מואר אל האופק. זה היה יפהפה. באמת ובתמים.אז למה לא הרגשתי נחת?ראיתי את זה בסרטים עשרות פעמים. הדמות יושבת על החוף, החול החם נוזל ומתפתל בין בהונותיה כבעל רצון משלו, וזו נושמת לרווחה. השמיים צבועים אלפי גוונים של כתום וסגול, והיא, בקלות מעוררת קנאה, מתפעלת. כה פשוט זה נראה בסרטים.אז ישבתי וניסיתי להתפעל. באמת שניסיתי! אבל הצלחתי לחוש רק פחד. אם אפילו השמיים זמניים, חד פעמיים, מה אני? אולי מחר אני אמות, השמש של יומי תשקע בפעם האחרונה, ואני לנצח אהיה שרוי בחשכה. כה פשוטה ומבעתת נוטה להיות האמת. אז החלטתי שעדיף שהשמיים יקפאו. שהמחר אף פעם לא יגיע, ואני אמשיך לשבת פה. אלמד כל פרט של כל ענן, כל קיפול וכל שבירה של כל קרני האור, עד שאכיר את השמיים טוב משהכרתי את עצמי. ואז ארגיש נחת. אז אוכל לשבת על החול החם, תחת גווני הכתום והסגול, ולדעת שאיתי נמצאים השמיים. לאן שלא אבחר ללכת, יהיו שמורים בתוכי, לנצח.כן, כך עדיף. שהשמיים יקפאו. הייתי בטוח בכך… אני חושב. אבל אני לא זוכר. כי זה היה אתמול, והיום זה כבר מחר, והשמיים כבר לא נראים אותו דבר.


נימוקי השופטים

יצירות נוספות

יצירות נוספות