שאני אצא מתוך נשל הנחש אשאיר מאחורי שתי עיניים קטנות, בדויות ותמימות.

גופי מתנער מצורתו הקודמת ומוצא בגרות מעודנת, בגרות מתחצפת ופראות.

עכשיו, בעולם חדש, אפוף, מעט אכזר, יש עלה זית ופגיון ואני חושבת האם הם עבורי.

האם שאלך תחת הצל שלהם אקבל גם את צורתם? גופי ישתנה כדי לחקות את שנינותם?

ואם אלך תחת השמש, האם זה יהיה מוסרי? האם יהיה לי מותר להנות מהאור הנח לו על האף שלי?

ולאן אחיי ילכו? מה יקרה שציפורי הקן יתפצלו וילכו לדרכם ורק אני אשאר מאחור? והשאר יזדקפו ויתקדמו ולא יחזרו.

אך בינתיים אני מתחממת בנשל ללא כל צורך לבחור לעצמי ונשל הנחש הוא מקום נעים

‍